קרייריסטית חרדית בסביבה לא סובלנית

"את מוכנה לוותר על קפה של בוקר רק בגלל שאיזה סיני נגע לך בכפית ??!! את בקו השפיות?!" * ה"פתיחות " ו"קבלת האחר" אלה רק סיסמאות נחמדות שמתעופפות באוויר התל אביבי ההביל, אך לא באות לידי ביטוי בשיחות 1/1. עם אותם "אוהבי אדם" ושוחרי דמוקרטיה מושבעים. * חיה אוחיון מגלה טפח ממשרדה של קרייריסטית חרדית בסביבה לא פלורליסטית

אז את רוצה קפה או לא?! נשמעה השאלה בפעם השלישית.

רוצה, אבל בתנאים שלי. יריתי שוב את התשובה. ואז, כמו  תמיד בסיטואציות כאלה, באה הרצאה מאלפת על כך ש "שמבחורה אינטליגנטית כמוני" הוא מצפה לדעת להבחין בין שטות לבין דבר מהותי. וכולי.

שעה קודם: כמידי בוקר, מגיעה למשרד , בטבעיות שולחת את היד לכיס הפנימי  של התיק ובה בעת נזכרת שנתתי את המפתח לאחד העובדים .. ו.. הוא לא חזר אליי. אין לי מפתח. אני מביטה בדלת הנעולה.. היא מביטה בי בחזרה במבט שאומר "חסכי ממני את המבטים המעונים שלך  ומצאי לך פינה לשעה הקרובה". אז מצאתי . משרד סמוך של עו"ד באמצע חייו...

זה התחיל בשאלת הנימוסין.. רוצה קפה ? אוהו כמה שאני רוצה , אבל מה לעשות שאין לך חד פעמי , ואני לא שותה בכוס זכוכית שלא הוטבלה ובכפית שמשמשת לבשר וחלב באותה עת ?!

והנה אנו חוזרים לאותה הרצאה מאלפת, "את יודעת? אבא שלי דתי, אבל הוא דתי  אמיתי, עם ראש פתוח, כזה שמבין שהדברים הקטנים האלה הם שטויות".

אהה באמת? צר לי אדון עורך דין, אך בתור אחד שעבודתו מושתת על מציאת הפרצות בחוק, אתה אמור להבין עד כמה הסטייה הכי קטנה מהמחויב בחוק - היא עילה לתביעה/ הפללת האחר ...

את מיסטר עו"ד שלנו לא מעניין ב א מ ת לשמוע את הדעה האמיתית שלי, את הסיבה העמוקה יותר שבשלה אני מקפידה על הדברים הללו, הוא מעוניין אך ורק להביע את דעתו, לרמוס ולדרוס כל דבר שריח דת נודף ממנו.  ולכן – התשובות שלי בשיחות איתו הן תמיד בנוסח של "ככה זה, אתה לא מבין כלום, תתעסק בעניינך ועזוב אותי לנפשי".

עם נבל- תתנבל.

אני חייבת להודות, שבתוך תוכי יש בי תחושת החמצה אחרי כל סיטואציה כזאת.

יוצא לי להיתקל בכל מיני אנשים כאלה, על בסיס יומי, בדרך כלל  חברה אינטליגנטים שיודעים להתנסח היטב, ותמיד השיחה מגיעה למקום הזה של "אתם – ואנחנו".... מסתבר שבעולם החילוני קיים קונפליקט עצום כאשר רואים א/נשים כמוני, מצד אחד בחורה עם ראש פתוח , מכירה את העולם עד הניואנסים הקטנים, ומצד שני מתעסקת ב"זוטות" כגון כפית שלא הוטבלה וכיו"ב ..ובכל פעם כזאת אני מנסה להסביר מדוע אני מתנהגת בצורה כזו או אחרת , מה עומד מאחורי הדבקות העיקשת והבלתי מתפשרת  הזאת בהלכה , ובפרטים הקטנים שנראים שטותיים .לכאורה.("את מוכנה לוותר על קפה של בוקר רק בגלל שאיזה סיני נגע לך בכפית ??!! את בקו השפיות?!") או אז אני מגלה כי ה"פתיחות " ו"קבלת האחר" אלה רק סיסמאות נחמדות שמתעופפות באוויר התל אביבי ההביל, אך לא באות לידי  ביטוי בשיחות 1/1. עם אותם "אוהבי אדם" ושוחרי דמוקרטיה מושבעים.

אני רוצה לשתף אתכם בדיסוננס קוגניטיבי רציני שמלווה אותי מאז נחשפתי לשנאה היוקדת כלפינו:

מצד אחד יש בי את האש הזאת שבוערת – להסביר ולהציג את הציבור החרדי באור חיובי. לגרום לעוד ועוד אנשים לשנות את דעתם ולהבין שמוליכים אותם שולל יום אחרי יום בסיקורים מגמתיים ושקריים.

מצד שני אני שואלת את עצמי למה?! למה אני צריכה לעמוד מול אדם ששונא אותי ואת מה שאני מייצגת גם בלי שהוא עצמו מסוגל להסביר למה , ולנסות "לשכנע" אותו מדוע  אני עושה את מה שההלכה מחייבת עוד לפני שהוא ואבות אבותיו נולדו ?!

המסקנה שהגעתי אליה ביני לבין עצמי היא כזאת:

ככל שהאמונה  היא חלק אינטגרלי מהחיים שלך, כך הכעס שתחוש כלפיי העיוות  המטורף הזה – גובר.

אני כ"כ מאמינה באמת הצרופה הזאת – שכשאני רואה אנשים בעלי עיניים בורקות וחיוך זחוח מסבירים לי למה הדרך שלי כבר לא רלוונטית.  לחץ הדם שלי עולה, וכל מה שבא לי, אלה 2 דברים בה בעת:

א. לשלוח אותם בדואר מהיר אל מעבר להרי החושך.. שם ילמדו "חשוכים אמיתיים" – מה הם.

ב. להסביר להם בכל הכח כמה הם טועים.

מסקנה נוספת שהגעתי אליה היא שהקונפליקט הזה יהיה לעד ולנצח מנת חלקי, כי אינני מסוגלת לוותר לא על הצורך לצעוק על השקר, ולא על החובה  להסביר מדוע הוא שקר. והכעס הזה שעולה ומציף את כולי הוא תוצאה של שני הדברים האלה בו זמנית.......

וכשאני נחשפת לעוד ועוד אנשים שחווים את אותה דילמה , אני שואלת את עצמי.......

האם צרת רבים – נחמת שוטים, או שמא.. חצי נחמה?! ...............