גבר פגע בך? אנחנו לא אשמות!

ציפי ירום מנסה להבין מה גורם לנשים שונות לראות אורח חיים המקובל על שני הצדדים כהדרת נשים * נסיונה באופטיקה לימד אותה לראות את הדברים אחרת * מסתבר שלרוב הנשי השפוי יש אמירה חדה ומפתיעה * לא מודרת, מכובדת

פעם, לפני הרבה שנים, עבדתי אצל אופטומיטריסט.

אחרי שלימדו אותי את רזי העבודה, עיקר עבודתי היתה הכנת המשקפיים על פי המרשם. לוקחים את המסגרת, מפרקים מתוכה את עדשות הדמה, מכינים את העדשות לחיתוך, מכניסים למכונה ואחרי החיתוך מרכיבים לתוך המסגרת.

כך במשך שעות בכל יום, כל מה שראיתי מול העיניים היה מסגרות פלסטיק או מתכת, עדשות זכוכית או פוליקרבונט, והרבה הרבה סימונים שמסייעים לחתוך את העדשות עם זווית הצילינדר הנכונה.

התוצאה המיידית היתה העובדה שהתחלתי לראות משקפיים.

בכל מקום שאליו הלכתי ראיתי משקפיים ומסגרות. שמתי לב לעובי העדשה, לאופן החיתוך שלה, ציינתי לעצמי האם החיתוך עושה חסד עם מרכיב המשקפיים או שמא גורם לעדשות להראות מדי עבות. ידעתם שאפשר לחתוך את העדשות בצורה כזו שחלוקת העובי בתוך המסגרת תגרום לעדשה להראות דקה יותר? ברור שלא ידעתם.

רק אני ראיתי משקפיים כל היום, בלי הפסקה... פתאום התברר לי שבעצם כל העולם מרכיב משקפיים, ומי שלא – יכולתי להניח שהוא מרכיב עדשות, שגם בהן עסקתי מעט.

בתור בונוס, גם בלילה חלמתי על משקפיים. הרבה הרבה פעמים מצאתי את עצמי טובעת בים של מסגרות, או דנה ביני לבין עצמי איך לחתוך את העדשה היקרה הזו (המחיר: 1,000 ש"ח, לאופטומיטריסט, לא ללקוח) בצורה המיטבית. במבט אחד עליכם יכולתי לקבוע האם הפרוטה מצויה בכיסכם - או שלפחות ביקשתם להראות כאילו היא מצוייה – או שביקשתם לקנות את הזול ביותר מחוסר ברירה.

בשיחה עם חברותי לעבודה שמעתי שאצלן המצב דומה. ביחד הגענו למסקנה המתבקשת: כשאתה עסוק במשהו במשך זמן רב, אתה רואה אותו בכל מקום. אנחנו ראינו משקפיים.

בתקשורת החילונית,  זו שלא רק מדווחת על החדשות אלא גם יוצרת אותן, זו שלא רק משקפת את דעת הקהל אלא גם מתסיסה אותו, יש המון נשים שרואות משקפיים כל היום.

רק שלמשקפיים שלהן קוראים פגיעה בנשים.

מאז חדירת המושג "הדרת נשים" ללקסיקון שבתי וטענתי: אותן נשים שהחדירו אותו ללקסיקון הן נשים שנפגעו מגברים. ולא, אני לא מדברת על גברים חרדים, אלא גברים מהסביבה בה הן חיות: גברים חילוניים.

הנשים הללו נפגעו כל כך הרבה, שהן בטוחות שכל נשות העולם נפגעות מיחס גברי כלשהו שלא עולה בקנה אחד עם מה שהן תופסות כיחס הנאות, וממילא הן צועקות "הדרת נשים".

אבל מה לעשות, שלא כולם מרכיבים משקפיים, ואפילו לא עדשות מגע?

הפרדה בין גברים לנשים הנה במקרים רבים חלק בסיסי של היהדות. אני כאשה שומרת מצוות מעוניינת בהפרדה הזו.
אני יודעת שאשה חילונית מתקשה להבין זאת, משום שהדבר רחוק ביותר מאורח חייה. אבל אני חיה כך מבחירה. למדתי את מקורותינו, את ההלכה ומקורותיה, ואני רוצה לקיים אותה!

אותה אשה אולי מדמיינת שיושב חבר גברים ומחליט עבורי מה לעשות, ולא היא!
ויש לי הפתעה בשבילה: בדיוק כשם שהיא חושבת שאשה חרדית "נשלטת" על ידי גברים, כך נשים חרדיות רבות סבורות שאשה חילונית עושה בחייה בחירות שנראות לחלוטין נשלטות על ידי אחרים. את חושבת שאת אינך שטופת מוח? שהבחירות שלך אובייקטיביות? כבדי את זה שגם הבחירה שלי אובייקטיבית ולא נכפתה עלי.

הנה, לדוגמא, הפרדה בקופת החולים. בשבילי העובדה שיש סניף של קופת חולים שאני יכולה ללכת אליו ולא לשבת בחדר המתנה אחד עם גברים, הנה לא פחות  מתענוג.

בעיני העובדה שיש שלט מעל הכניסה לבית הכנסת שמבקש מנשים לא להתעכב שם, הנה בסך הכל דבר יפה. אני לא מעוניינת להתערב בקהל דברים היוצא או נכנס לבית הכנסת. זה ממש לא נעים לי, ואני שמחה שיש מישהו שמזכיר לי שיש שם בית כנסת.

ועל אף שאין בכך איסור הלכתי, אני לגמרי מעדיפה לא לשבת ליד גברים באוטובוס או במונית השירות. מספיק להכנס לאתר "הכצעקתה"  ולהווכח במספר המחריד של הטרדות בתחבורה הציבורית בשביל להבין שאין שום חכמה בלהתעקש שהגברים ישבו לידינו.

אין שום חוכמה  בלצעוק ש"הגברים ישמרו את הידיים לעצמם", אבל בינתיים מרוב רצון לחנך את הגברים אנחנו ממשיכות לסבול. הפרדה היא דרך מצויינת לפתור בעיות כאלה ובטוקיו הבינו את זה כבר מזמן.

ולא, לשבת בחלק האחורי של האוטובוס לא עושה לי שום אסוציאציות רעות.
באופן טבעי, מתוך חלוקת בית הכנסת לגברים ולנשים, בצורה שנעשה שנשים מאחורה (או למעלה, בחלק מבתי הכנסת) מהסיבה הפרקטית הפשוטה שגברים צריכים גישה לארון הקודש וארון הקודש נמצא בקדמת בית הכנסת, חלוקה כזו היא חלק מחיינו.
אין בה שום פגיעה בעינינו, אין בה שום "רוזה פארקס".
ולכן גם אין שום דבר פורץ דרך בלשבת מקדימה בדווקא - או בזה שגבר ישב מאחורה. גם כאן, אתן רואות משקפיים שאני לא רואה, ואל תכפו עלי לראות שם את המשקפיים הללו.

וכן, אם אבא שלי צריך להשתתף באירוע ממלכתי אני לא רוצה שתשיר בו אשה. "קול באשה ערווה", וגם לדעת מי שמתיר לשמוע שירת נשים, מדובר רק במקרים שבהם לא רואים את האשה ששרה.

זוהי התורה, וזהו אורח החיים שלי, וכשהיועץ המשפטי מחליט שאני לא יכולה לפעול על פיו רק בגלל קבוצה של נשים שרואות "משקפיים" בכל מקום, אז המצב עצוב מאד.

וכן, זה שעמנואל רוזן הטריד כל אשה שלישית בערך בתקשורת הישראלית לא אומר שכל הנשים החרדיות צריכות לסבול כפיית אורח חיים הנוגד את אמונתן.