צעירים חרדים: גם אם נרעב ללחם, לא נתגייס

1,500 התלמידים בישיבת העילית "חברון" בירושלים מוטרדים מהחוק המאיים לכפות עליהם גיוס, אבל הם לא מתכוונים להתפשר

חם היה אתמול בישיבת "חברון" הליטאית בירושלים. חם בחוץ בגלל השמש היוקדת, וחם גם בפנים, באולם הלימודים הממוזג, בגלל הסערה סביב מסקנות ועדת פלסנר, אשר מבקשות לכפות על הצעירים החרדים את חובת הגיוס לצבא. הלחץ, הם מבהירים לא ישבור אותם. "גם אם נרעב ללחם", הם אומרים, "לצבא לא נתגייס".

"חברון", מן המובחרות שבישיבות, שייכת לזרם הליטאי שמנהיג הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן וממוקמת במרכזה של שכונת גבעת מרדכי. מדובר בפנימייה ובישיבה שאליה מגיעים הטובים שבטובים, כ-1,500 במספר.

נערים נכנסים אליה בגיל 17 ויוצאים ממנה אחרי כחמש שנים כבוגרים, לפני שיהפכו לבעלי משפחות, לאבות לילדים, לדור הבא של תלמידי הישיבות. אם לא יחול שינוי דרסטי במציאות הישראלית, בעוד שתיים-שלוש קדנציות פוליטיות הם גם יעמדו במרכזו של העימות האקטואלי גם היום - גיוס חובה לחרדים.

ביום הצום, י"ז בתמוז (שנדחה ביום אחד בגלל השבת), התלמידים שדבר מאכל לא בא אל פיהם עוסקים בלימוד אינטנסיבי של מסכת "סוכה" (על הלכה של בניית סוכות).

באולם המרווח והנאה הם מנהלים מדי יום קרב שבו דם לא נשפך, אבל אפשר למות בו באוהלה של תורה. הם מתייצבים מול סוגיות מורכבות בגמרא, לעתים מנצחים, לעתים מנוצחים, ותמיד נלחמים על עמדתם בתחושה פנימית שכל עולמם תלוי באותה סוגיה שיש לפצחה.

פגישה עקרה עם פלסנר

בין עשרות התלמידים שפגשתי אתמול בשעת הצהריים היו שלושה ממה שמכונה "ועד שביעי"; תלמידים בוגרים יותר, בני 23, רגע לפני שיינשאו ויקימו תא משפחתי משלהם. אם מסקנות ועדת פלסנר היו מיושמות לפני שנים אחדות, רובם היו כבר בוגרי שירות צבאי, אולי כבר לוקחים חלק בשוק העבודה ובמלחמה היומיומית על הפרנסה, ואולי אפילו עומדים בשורות המחאה על יוקר המחיה.

אבל עד שמסקנות פלסנר יהפכו למציאות, ויש ספק גדול אם זה יקרה, הם תלמידים מן המניין

שנושאים עיניהם אל הלימוד בכוללים.

אגב, את פלסנר הם מכירים לא מכותרות העיתונים וממהדורות החדשות, אלא דווקא ממפגש אישי שנערך עמו לפני כשנה וחצי. הח"כ הצעיר הגיע אז אל הישיבה כדי לשוחח עם תלמידים ולנסות להבין אם יסכימו להמיר את הכובעים והחליפות במדי זית ולהחליף את המחלוקת בין בית שמאי ובית הלל בתורות לחימה מודרניות.

בתגובה לדבריו נעצו בו התלמידים את מבטיהם הנוקבים, ובסוף הוא הלך כלעומת שבא, בלי שלקח עמו בשורה.

"הנדיבים בחו"ל יתמכו"

מתברר כי משנתם של בחורי הישיבות סדורה לא פחות משל אלה שחותרים לקדם את החוק לגיוסם. לא פלסנר ולא השותפים לדרכו יכולים להבין את חשיבות לימוד התורה, שמקיימת את העולם כולו ושומרת על המדינה. "תורה היא חמצן החיים הרוחני של האדם", הם אומרים, "ואין להתנתק ממנה, לא לשנה ולא לשלוש שנים".

ובכל זאת, הקשיתי, רבבות הפגינו בדרישה לשוויון בנטל. מה תשובתם לכך? "אין לנו אפשרות להתווכח עם אנשים שיש להם ערכים שונים מאיתנו", אמרו . "גדלנו וחונכנו על כך שכבר מימי הבריאה, לפני אלפי שנים, העולם עומד על התורה, ואדם שלא גדל והתחנך על זה, אי אפשר להסביר לו.

"מנקודת מבטם של המפגינים הם אולי צודקים, אבל בפועל הם טועים, ואנחנו, מנקודת המבט שלנו, יודעים שערכים של אלפי שנים לא מתחלפים ביום אחד. לכן נילחם בכל הכוח להמשיך ללמוד".

הסכנה שחוק גיוס חובה לכולם יתקבל והם ייחשבו עריקים אינה מטרידה אותם. גם עצירת המימון על ידי המדינה לא תשבור אותם. "יכול להיות שבאמת נרעב ללחם, אבל בשבילנו זה עניין של מסירות נפש", הם מבהירים. "אם נצטרך, נבשל לעצמנו וגם נעשה תורנות ניקיון כדי לחסוך בעלויות. ייתכן גם שהרבנים יצטרכו לוותר על חלק מהמשכורות. אנחנו מקווים שהנדיבים בחו"ל יבינו שמנסים לסגור את עולם התורה ויתמכו בנו. לא ניכנע ולא נישבר בשום אופן ".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/384/471.html?hp=1&cat=402&loc=10