בגצ בעד, ישראל חופשית נגד

גם החוק השוויוני שעמד במבחן בגצ ומעניק הטבות למעוטי יכולת, אברכים כסטודנטים, גורם לאנשי ישראל חופשית ולשחר אילן לנוע באי נוחות בכסא * כל העובדות בטור שלפניכם

חוק האברכים המקורי, אותו פסל בג"צ לאחר הפגנות הסטודנטים, הבטיח לאנשים מן המעמד הסוציואקונומי הנמוך ביותר, קרי אברכים חסרי הכנסה, בעלי 3 ילדים לפחות, ללא דירה או רכב, סיוע בסיסי בסך 1040 ₪. 60% פחות ממה שמקבל המקביל החילוני במצב של חוסר עבודה. היתה לכך הצדקה לכאורה – הרי האברכים הללו אינם עובדים, אז שיעשו זאת על חשבונם. ועדיין, את המספרים אי אפשר לשנות. את הסטודנטים, לעומת זאת, אפשר לשסות. היה מביך מאוד לראות את הפגנות הסטודנטים השבעים מתוך רכבי הפאר שלהם בקמפוסים המוריקים המתוקצבים מידי שנה בכ-8,000,000,000 ₪ מכספי משלם המיסים, נגד אחיהם האברכים (אופס, אל תקרא לי אחי) לא על מנת שהם יקבלו, אלא כדי שלאברכים האומללים לא יהיה חלילה כמה שקלים עלובים. עלות החוק שנפסל נאמדה אז בכ-100 מיליון ₪. פחות מפרומיל מתקציב המדינה, וגם לא רבע אחוז מתקציב החינוך. סכום בלתי מורגש. אולם זה לא הפריע לגורמים כאלו ואחרים לשלם מהונם ולהגיש בגצ שקבל על אפליית הסטודנטים אל מול האברכים. לא שראיתי סטודנט אחד המוכן לעמוד בקריטריונים הללו, לא שראיתי סטודנט אחד הנמצא במצב כלכלי זהה או דומה, אולם ערך השוויון מעוגן היטב בחוק הישראלי, והוא זה שפסל את החוק.

משכך, פנו חברי הכנסת לחוקק מחדש את החוק, באופן שגם סטודנטים יוכלו ליהנות ממנו. הם גם הגמישו את הקריטריונים, כך שסטודנטים נוספים יוכלו ליהנות ממנו. כך למשל אין צורך בשלושה ילדים, כי אם בילד אחד. וכמו כן אפשר שהזוג, שעדיין הוא ממועט הכנסה, יחזיק בבעלותו דירה.

אולם גם מה שעובר את הביקורת של בגצ יעבור את הביקורת של ישראל חופשית. מנכ"ל העמותה, גיצין, פרסם טור דעה ובו הוא קובל נמרצות על החוק. לא בשם "מאות המיליונים" (שככל הנראה גם הוא עצמו אינו יודע על כמה מדובר, וכמה זה בהשואה לתקציבים אחרים העוברים בשקט מופתי. תודו שלא שמעתם על 527 מיליוני שקלים שהועברו לענף הפטם) אלא בשם העיקרון. הוא אף מקונן על כך שעדיף היה לתת את הכסף הזה לסטודנטים חרדים. המעניין הוא שחרדופוב אחר, שחר אילן, בוכה בדיוק על כך שהחוק תפור דווקא לסטודנטים חרדים.

מסתבר שוב שלא דאגת האזרח עומד בראש מעיינותיהם של הללו, כי אם לחפש בציציותיו של החרדי התורן, לומד לרוחניותו או לומד לפרנסתו, ולנסות לקפח את חלקו היחסי המועט.