בדיקת דוסים: האם הרבנות הראשית אשמה ביוקר המחיה

העיתונאית מירב ארלוזרוב טוענת כי הרבנות הראשית והגבלות הכשרות אשמים ביוקר המחיה * בדיקת דוסים: אין בסיס במציאות

העיתונאית מירב ארלוזרוב הקדישה כשליש מכתבתה בהארץ כדי לספר לקוראיה שהכשרות היא זו שאשמה במחיר שהם משלמים על המזון בישראל, מאחר ובאתר The Marker מאותו בית עצמו צוין כי מרכיב הכשרות מהווה כאחוז בלבד ממחיר המוצר היוצאים כ-3 אגורות בלבד ממחיר המילקי, יצאנו לבדוק האם אכן הרבנות הראשית אשמה ביוקר המחיה בישראל.

בפועל טענות הכתבת מתבססות על 2 חלקים עיקריים, הראשון כי הרבנות הראשית אוסרת על ייבוא מוצרים הכוללים "חלב נוכרי" בשל סיבות מופרכות מימי הביניים, ובכך מונעת ייבוא מוצרי חלב זולים, והשני כי החוק אוסר יבוא בשר לא כשר ומאחר ואין כמעט שחיטה כשרה בחו"ל הרי שאין אפשרות לייבא בשר מתחרה מחו"ל.

מהו בכלל חלב נוכרי

לצערנו הכתבת בחרה להגיש לקוראיה בורות במושגי יסוד במסווה של ידע הלכתי מעמיק, איסור "חלב נוכרי", איננו "מימי הביניים" אלא תקנת חז"ל שהובא כבר במשנה. נו, מילא, כמה מאות שנים ביני ובינכם מה הם, גם יאיר לפיד עושה טעויות כאלה – והוא השר האחראי על יוקר המחיה שלנו.

אך בהנחה וב"פוסק בארצות הברית" המצוטט כמתיר חלב נוכרי, הכוונה לרב משה פיינשטיין הרי שמדובר בטעות נוספת הנובעת מחוסר הבנת ההלכה הדורשת המצאות יהודי באזור החליבה כאמצעי הרתעתי למניעת זיופים גם אם אינו נוכח בפועל בחליבה, כך שבמקום שישנו שילוב של חקיקה קפדנית ואכיפה יעילה מאוד כדוגמת ארה"ב בלבד התיר הר' פיינשטיין בצורה מקומית לסמוך על כך על מנת שהחלב לא יחשב כחלב נוכרי ולכן לא יאסר, אין קשר לחלוקה שעושה הכתבת בין "השגחה ברפת" לבין "השגחה ברמת תהליך הייצור במחלבה", בפועל רוב הפוסקים חולקים ואינם מסתמכים על היתר זה ולכן רוב יהודי העולם מקפידים שלא לצרוך חלב שלא פוקח בצורה כל שהיא על ידי יהודי.

מותר לייבא מוצרי מזון לא כשר לישראל

כן, מה שהכתבת לא טורחת לציין הוא שבמדינת ישראל אין חוק האוסר לייבא מוצרים ללא כשרות, לרבנות הראשית אין כל סמכות להגביל ייבוא של מוצר מזון בשל כשרותו או העדרה. 

יתרה מכך, בפועל ושלא כטענת הכתבת הרבנות מספקת כשרות למוצרים הכוללים "חלב נוכרי, כל עוד מדובר במוצרים שלא כוללים "חלב ניגר" (מוצרי קפה וכדו'), אשר גם הם אגב מותרים לייבוא ככל מוצר בלתי כשר אחר.

זיו מאור, דובר הרבנות הראשית הסביר בהרחבה ל'דוסים': "הרבנות הראשית אינה מעניקה כשרות למוצרי חלב נוכרי ניגר, אך כמובן אינה יכולה למנוע את היבוא שלהם". הרבנות כן מעניקה כשרות למוצרים עם אבקת חלב נוכרי – תוכלו למצוא מוצרים רבים של "עלית", למשל, שנושאים עליהם את הכיתוב "כשר לאוכלי אבקת חלב נוכרי בהשגחת הרבנות הראשית לישראל". הסיבה לכך היא שעל אבקת חלב נוכרי אין גזרת חז"ל, ולכן אחרי שהרבנות מוודאת שמדובר בחלב פרה (קיימים בשוק גם מוצרי אבקת חלב גמל, לדוגמא) היא יכולה להעניק אישור כשרות לאותם מוצרים.

כמעט כל הבשר הכשר מיובא מחו"ל

למעשה צודקת הכתבת בנקודה אחת בלבד אך גם זאת בצורה חלקית בלבד, חוק בשר ומוצריו אכן מחייב את יבואני הבשר להצטייד בכשרות מטעם הרבנות הראשית, אולם בפועל לשר התעשייה והמסחר סמכות למתן רשיונות לייבוא בשר גם ללא תעודת כשרות.

בנוסף לא פחות שערורייתית ומזלזלת באינטלגנציית הקוראים היא הטענה ש"אין צורך להוסיף ששחיטה כשרה כמעט אינה קיימת בחו"ל, ואם היא קיימת היא יקרה להחריד, כי היא מחייבת הטסה של משגיחי כשרות מישראל. בקיצור, אין סיכוי ליבוא מתחרה של בשר מחו"ל".

בנוגע לטענה כי אין כמעט שחיטה כשרה בחו"ל העובדות הן פשוט הפוכות: כמעט כל מערכות הכשרות בישראל, ובראשן הרבנות הראשית לישראל, שוחטות בחו"ל בלבד, בדרום אמריקה ובעיקר באורווגאי.

למעשה אף שבביתי צורכים בשר על בסיס שבועי, מעולם לא עלה על שולחני בשר שנשחט בארץ, הוא יקר להחריד וקיים בכמויות מעטות מאד. הרבה יותר זול למערכות הכשרות לשחוט בשר מתוך עדרי הענק האינסופיים-למראה בדרום אמריקה, כולל עלויות הטסת השוחטים, הבודקים והמשגיחים. פרט טריוויה שידוע לי אישית הוא שלעתים אותו צוות שוחטים יוצא לשחוט עבור כל מערכות הכשרות, כאשר בכל שחיטה עבור מערכת מסויימת הוא פועל על פי נהלי הכשרות שלה. כך העלויות אפילו מוזלות יותר. מעיתונאית כלכלית שנחשבת לעיתונאית רצינית, הייתי מצפה לבדוק עובדה ידועה ומפורסמת זו בטרם תפרסם את הבליה.

בנוסף לכך במפעלי הענק בחו"ל ישנו פתרון מהיר למכירת הבשר שנפסל לתושבי המקום שאינם יהודיים במחיר מלא, כך שצרכני הכשרות לא נאלצים לספוג את עלויות אחוזי הטריפות המשמעותיים.

בפועל מזון כשר זול יותר

כשומרת כשרות, כף רגלי מעולם לא דרכה ברשת "טיב טעם". בשל כך, התוודעתי רק לפני מספר שבועות לעובדה שזו הרשת היקרה בישראל. יודעים מהן הרשתות הזולות בישראל? אם לא, כנראה שאינכם גרים באיזור חרדי. בירושלים יודעים גם החילונים וגם הערבים, שעדיף לקנות ב"אושר עד", שם הכי זול. מחירים דומים תמצאו בשאר הרשתות הזולות החרדיות דוגמת "רמי לוי מהדרין" ועוד. אז איך ייתכן, גברת ארלוזרוב, שמרכיב הכשרות הוא זה שמייקר את האוכל שלנו אם הרשתות הכשרות הן הכי זולות ורשת הטריפה היא הכי יקרה?

בשאלה זו עסק גם העיתונאי גונן גינת שהקשה בפייסבוק:

לפני שבועיים "הארץ"-"דה-מארקר" הסבירו שהכשרות מוסיפה אחוז אחד למחירי המזון' בשבוע שעבר הם כבר דיברו על כך שהכשרות מוסיפה 8 אחוזים. ונעבור לשאלות:

1. איך נוספו 7 אחוזים להשפעת הכשרות על מחירי המוצרים - בתוך שבוע אחד בלבד? מה קרה בשבוע הזה?
2. איך קורה שהרשתות החרדיות שמשקיעות הכי הרבה בכשרות - הן גם הכי זולות בישראל?
3. ואיך קורה שהרשת הלא-כשרה ("טיב טעם") היא הכי יקרה בישראל?
4. ולמה בשר חזיר (שאין עליו עלות של משגיחי כשרות, וזול יותר לגדל אותו בהשוואה לבשר כשר) יקר יותר מבשר בקר?
5. ושאלה אחרונה: חוקי הכשרות נחקקו בשעתו במסגרת עיסקה שנועדה לגרום לש"ס לאפשר את העברת הסכמי אוסלו. האם "הארץ" מציע לבטל את הסכמי אוסלו?

במדינת ישראל אתה יכול וצריך להיות עיתונאי רציני כשאתה מתעסק בתחום הכלכלה. עיתונאים טובים באמת יקפידו על עובדות כשהם מגישים את החומר לקוראיהם, יבדקו חומרים ויצליבו מקורות בטרם יפרסמו את הגיגיהם. אני מניחה שגם מירב ארלוזרוב עושה זאת בדרך כלל. אבל איכשהוא, כשזה נוגע לחרדים, כל החוקים העיתונאיים מתנדפים. כולל התעלמות מהעובדה הפשוטה שהגשת סברות-כרס לקוראים כאשר מדובר בנתונים כלכליים היא בגידה בקוראים ועלבון לאינטלגנציה, שלהם ושלנו.

תגובת מירב ארלוזרוב

א. אבקת חלב נוכרי  אכן מותרת בשימוש, אבל זה לא פותר כלל את סוגית הגבינות – שהן המוצר העיקרי שאמור היה להיות מיובא

ב. הכשרות יו האמריקנית היא ענקית, והרוב המוחלט של יהודי ארה"ב צורך אותה. לרבות לא מעט חרדים.

ג. הצורך בהטסת שוחטים מהארץ, כמו הסחף לכיוון שחיטת בד"ץ, מייקר משמעותית את השחיטה בחו"ל והופך את יבוא הבשר הכשר לאופציה לא רלבנטית מבחינה תחרותית. גם הרבנות לא מכחישה זאת.