שני מעשי הסתה חמורים התרחשו ביום העצמאות: 1. אישה תושבת יצהר כתבה בפורום הפנימי של היישוב כי היא תומכת ביידוי אבנים אל חיילים במקרים מסוימים, גם אם האבן תגרום למותו של חייל. במקרה השני, בתחנת השידור הצבאית גלי צה"ל, אמר משתתף בשידור "אנשים שהכי הייתי רוצה לדלל את האוכלוסייה שלהם זה החרדים, אבל בטח יש להם את הטעם הכי מגעיל, זה בטח נורא דלוח". מהי הסתה?
מתי הסתה היא הסתה ומתי היא סתם בצחוק? תרגיל בתקשורת
שני מעשי הסתה חמורים התרחשו ביום העצמאות. במקרה האחד, אישה תושבת יצהר כתבה בפורום הפנימי של היישוב כי היא תומכת ביידוי אבנים אל חיילים במקרים מסוימים, גם אם האבן תגרום למותו של חייל. במקרה השני, בתחנת השידור הצבאית גלי צה"ל, אמר משתתף בשידור "אנשים שהכי הייתי רוצה לדלל את האוכלוסייה שלהם זה החרדים , אבל בטח יש להם את הטעם הכי מגעיל, זה בטח נורא דלוח". (העילגות במקור – ח.ז.).
במקרה האחד, זה שהתרחש ביצהר, בפורום הפנימי דל המשתתפים, התעוררה מחאה ומשתתפים תבעו למחוק את הדברים. כמה מראשי היישוב לא הסתפקו בכך והעבירו את התכתובת לרשויות הביטחון. במקרה השני, זה שהתרחש בתחנת השידור הפופולארית, נשמעו צחקוקים של חלק מהמשתתפים. המגישה, שניהלה את המשדר הכה-משעשע, ביקשה ממנפיק הפנינה להבהיר האם לדעתו "הם מסריחים כי הם אוכלים קניידלך?" ותרמה את שלה לשיח הגזעני הירוד. כעבור כמה דקות ולאחר הפסקה למוסיקה, הסבירה אחת משתי המגישות שהמתכון שהוצע קודם, על בסיס בשר חרדים, היה רק בהומור." לא התכוונו באמת (לאכול חרדים). א. לא כשר. ב. לא פרקטי. ג. באמת הכל הכל בהומור" התחייכה לה הגלצניקית בשידור. כלומר, אפשר להירגע, חרדים, לא באמת התכוונו לדלל אתכם על ידי אכילת בשרכם. חזרו לספרי הגמרא. גם עורך דינה של המתנחלת הרגיע אותנו שזה רק בתיאוריה - רק שבמקרה שלה, סירבנו להירגע.
דברי ההסתה של המתנחלת מיצהר, הרעישו את המדינה, בצדק רב. התקשורת סערה, האישה נעצרה והגינוי נשמע מקצה הארץ ועד קצה. דברי ההסתה האחרים, אלה של השוטה בגל"צ עם התרומה של המגישה, עברו בקול דממה דקה. בבדיקה בגוגל מתברר כי עשרה כלי תקשורת אינטרנטיים עסקו בנושא – 9 מהם חרדיים ורק אחד, nrg, כללי. איש גל"צ, עומר בן רובי, עלה לשידור בתחנת הרדיו החרדית קול ברמה, כאילו מדובר באיזו פליטת פה אומללה שניתן להסדיר בהתנצלות ישירה לנעלבים ולא בנורמות מוסריות ירודות בתחנת השידור מהחשובות במדינה שיש לגנות בתוקף. בכלל, התגונן איש גל"צ, זה לא אנחנו – זה איזה אורח בשידור שאיננו איש התחנה. ניחמתנו.
אין אפילו טעם להציע לקוראים את התרגיל המקובל במקרים כאלה – להחליף את המלה 'חרדים' ב' ערבים' , למשל, ואת ה 'קניידלך' ב 'חומוס' - כדי להבין את חומרת ההומור התפל בתחנה הצבאית – וזאת מבלי להקל מחומרת הקריאה של המתנחלת. אבל אי אפשר שלא להשוות ושלא לתהות על הסטנדרטים הכפולים שהפגינה התקשורת. אי אפשר שלא לתהות, האם הגזימה העיתונות בזעזוע המופגן בהסתה מיצהר (ולא, היא לא הגזימה) או שהיא נוהגת סלחנות קלת ראש ומקוממת בשערורייה היפואית (והיא אכן סלחנית ואדישה) כי הגזענים ההם הם "משלנו", "חברינו" מיחידת המילואים , התחנה- האם של התקשורת הישראלית כולה.
קליק על אהבתי וקיבלת את כל החדשות והעדכונים מדוסים