מכירים מבעד למסך.
בתקשורת
הדמוקרטיה שלנו בסדר, אלא שהשמאל־טוק לימד אותנו שבכל פעם שצצה ביקורת ציבורית מימין, הרוצח הבא יוצא לדרך והכתובת על הקיר. אורי אליצור אמר השבוע לרזי ברקאי, שביקש כהרגלו לשים נקודה: "עשרים שנה אתם אומרים לנו לשים נקודה. אני לא מוכן לשתוק עוד".
אם המחאה של קיץ 2011 יצאה נגד הפוליטיקה הישנה והמסיתה, כעת באה תנועת הנגד הריאקציונית ויוצאת במקום נגד הממשלה נגד החרדים והערבים – שתי האוכלוסיות העניות בישראל – תוך החלפת ערך השוויון החברתי והכלכלי בשוויון בנטל. והשמאל ממהר גם הוא להצטרף לשיח הלוחמים הזה ולהפגין את עליונותו המוסרית
אלימות
הלאמה * התעמרות * השחתת רכוש * בזבוז משאבים * גזענות * צביעות * כפייה חילונית * הדרת נשים * פירוק משפחה * דיקטטורה * האם הימין יצליח לשנות את שיטת הממשל; מחונטה משפטית המוזנת מעמותות של כספי חו"ל, לדמוקרטיה פרלמנטרית המכבדת את חירות הפרט והפרדת רשויות?