ה'משטרה היהודית' של לפיד בגטו החרדי

יאיר לפיד משתמש בח"כ דב ליפמן כנגד החרדים בדיוק כשם שהנאצים השתמשו ב"משטרה היהודית" בגטו כנגד היהודים. ליפמן מצידו, משתף פעולה עם לפיד בדיוק כמו אותם יהודים ששיתפו פעולה עם הנאצים. ולפני שאתם קופצים מהכיסא, אנחנו לא באמת משווים בין הדברים. תרגיעו

הנושא הכי מדובר שעולה שוב בזמן האחרון, הוא נושא ה'שוויון בנטל' של הציבור החרדי. נושא ה'שוויון בנטל' הוא ה"בריח התיכון" בכל תהליך הקמת הקואליציה והממשלה החדשה, במיוחד במפלגות הדתיות והחרדיות. בין מרכיבי הממשלה - 'הליכוד ביתנו', 'הבית היהודי' ו'יש עתיד', ישנה תמימות דעים בכל הנוגע ל'שוויון בנטל'. מולם, עומדת חזית מאוחדת של הציבור החרדי נגד כל אפשרות של התגייסות לצבא משורותיו. בין אם בגלל "תורתו אומנתו" או משום "השקפה" חרדית בסיסית, שכל חרדי העובר על מפתן צה"ל, נהפך באותו רגע מחרדי לחילוני גמור אף אם יקפיד על כשרות, והפרדה בין המינים, והנחת תפילין כל יום, דבר שאינו משתלב עם הקונספציה היום יומית של חרדי רגיל.

בשותפות המוזרה של "חרדים" בדמותו של חה"כ החדש ממפלגת 'יש עתיד' דב ליפמן, שאין בינו לבין דתי לאומי קלאסי ולא כלום, מצליח יאיר לפיד ליצור באזז תקשורתי ולזרות חול בעיני הציבור בישראל, כאילו "הנה יש לי רב מכשיר" לכל שאיפותיו הדמיוניות בנושא השוויון בנטל, ובכך חושב, ולא בצדק, שיצליח לשטות בציבור בוחריו.

התנהלות זו של ליפמן מזכירה ימים אפלים ולא רחוקים, כשהמדובר היה "במשטרה היהודית" בשטחי "גנרלגוברנמן" (ממשל כללי) שהתקיים בשטחה של פולין הכבושה בשנות ה-40 שלא סופחו לגרמניה הנאצית, ומונו ע"י הנאצים כדי להשליט "סדר" בתוך הגטאות של היהודים. "המשטרה היהודית", כמו ליפמן כיום, בעצם שימשה לא רק כעלה תאנה להתאכזרות הנאצים, אלא גם כמשתפי פעולה מלאים (חלקם) נגד אחיהם הם, רק כדי לקבל הטבות מסוימות, ובמחשבה לעתיד בכדי להציל את חייהם וחיי מקורביהם ממכונת ההשמדה הנאצית בהראות להם נאמנות ואזרחות מדרגה ראשונה.

תמיכתו של ליפמן במצעה של מפלגתו, תוך כדי כביכול שיוך למגזר החרדי, מזכירה רק מאין מתבססים מקורותיו - מ'ההשכלה הברלינאית' של המאה ה-18, מיסודו של אחד מראשי תנועת ההשכלה משה מנדלסון בסיסמתו המפורסמת "היה אדם בצאתך - ויהודי באוהליך" (מאוחר יותר, אימץ את הסיסמה יהודה לייב גורדון), בתרגום חופשי, תשמור את היהדות בבית, ובחוץ תהיה שווה בין שווים. זה כמובן נוגד את ההשקפה החרדית המורה לקיים חיץ ברור והתבדלות מוחלטת בין העולם החרדי לעולם החילוני, ללא שום פשרות.

בניגוד לדעה הרווחת בציבור בכללי, החרדים אינם חיים אך ורק על תקציבי הממסד. כורח המציאות גורם לאנשים להיות תלויים בעל כרחם בתקציבי שלטון כאלו ואחרים, עקב כך שאין להם מקור מחייה אחר, בגלל המציאות המורכבת במדינת ישראל. ועל כן, אין שום הצדקה לצעקות הבלתי פוסקות כנגד הציבור החרדי על "שוויון בנטל".

בהתחברותו של ליפמן למילייה של 'יש עתיד', נהפך הוא לממשיך דרכו של מרדכי חיים רומקובסקי (מלך היהודים בגטו לודז') שגם התחיל כמותו ולבסוף שיתף פעולה בגזירות ההשמדה ההמוניות. וכפי בקשתו לפני הגירוש והעלייה לרכבות, נתן רומקובסקי את נאומו המפורסם שבו קרא לאנשי הגטו "תנו לי את ילדיכם", כדי לספק את המכסה היומית שהממסד הנאצי ביקש מהיודנראט.

ברור ומובן מאליו שאין לאיש את הפריבילגיה להשוות, ולו במעט, בין מדינת ישראל או מפלגת 'יש עתיד' לבין גרמניה הנאצית. כוונת הדברים היא לתת ביטוי הולם לתחושת הכאב והתסכול שחש האדם החרדי במדינת ישראל בתקופה זו. קשה הדבר שבעתיים להיווכח ולראות שיהודי שמתיימר להיות חרדי, משתף פעולה ומשמש ככלי משחק בידי המבקשים לקרוע ולפלג את עם ישראל.

ניסיונות אלו, להמיר את החרדים להיות שווים בין שווים, עם כל הרצון העז של המושכים בחוטים, נידונו לכישלון מראש. הציבור החרדי יידע להיאחז בציפורניו בעוז ובנחישות מול כל מגמה שכזו.

הכותב הוא עיתונאי חרדי ותושב מאה שערים