כיצד ניתן להסביר את אי גיוס בני הישיבות לצה"ל גם לאם השולחת את בנה לסכן את חייו בחזית * הרב דב פוברסקי מחזיר אותנו למקורות הפטור האמיתי של לומדי התורה מנטל הביטחון
ניסיון ההסברה הכושל בעניין 'אי גיוס בני ישיבות לצה"ל' הינו פרי של חוסר יכולת להסביר דבר שאינו מתקבל על השכל הישר של מי שלא מצוי ומבין את תורת ישראל.
אין אפשרות להסביר לאם עברייה, זו השולחת את בנה להילחם בחירוף נפש למען העם והמדינה. תוך סיכון נפשות ממש, שישנם אחרים שאינם עושים זאת מטעמים של לימוד תורה.
אם לימוד תורה חשוב להם, שיעשו זאת מעבר לשירות המדינה – אין כל סיבה שהנטל לא יחולק שווה בשווה בין כולם.
אמנם נכונה העבודה כי על כל לוחם בחזית, ישנם 7 חיילים שעוסקים במנהלות השונות, גם רבים כאלה הרכונים על זוטות, תחת אור הפלורסנטים, למשל, על מקלדת העיתון 'במחנה' או מכירת 'מצופים' בשקמית היחידתית, (ראו ערך יאיר לפיד – למשל) או אחרים בתפקידי כ"א ואפסניה, אלו הם כאלה הנמצאים תדיר בסיכון שאחד הפלורסנטים יתפוצץ עליהם - חלילה, אך בכל זאת הם עדיין משרתים שירות צבאי, לובשים מדים, עושים תורנויות במטבח ובשמירות מחנה, ולעיתים אף עונדים כלי נשק.
את אלו האימהות השולחות את בניהם לחזית המלחמה, לא ניתן לשכנע, ולשכנוע מסוג זה, אין צידוק מוסרי (לכאורה) בכך שמישהו ינסה שהן יאמינו במה שאנו בני התורה מאמינים.
משל בדברי הגמרא במסכת בבא בתרא דף ז' עמוד ב':
"רבי יהודה נשיאה רמא דשורא אדרבנן (רש"י - הטיל יציאת חומת העיר על החכמים כמו על שאר בני אדם). אמר ליה ריש לקיש: רבנן לא צריכי נטירותא, דכתיב אספרם מחול ירבון. אספרם למאן וכו', אלא הכי קאמר: אספרם למעשיהם של צדיקים מחול ירבון. וקל וחומר, ומה חול שמועט מגין על הים, מעשיהם של צדיקים שהם מרובים לא כל שכן שמגינים עליהם.
כי אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה: מאי טעמא לא תימה ליה מהא, אני חומה ושדי כמגדלות. אני חומה - זו תורה, ושדי כמגדלות - אלו תלמידי חכמים".
פירוש הדברים: שעבור תלמידי חכמים אין צורך בשמירה, התורה משמרתם. ולכן הם פטורים מתשלום עבור שמירה.
עם זאת, חשוב לומר לאותן אימהות, כי התורה הזו, שעליה אנו מדברים, היא התורה המלווה את עם ישראל כמעט מאז התהוותו.
זו התורה, והיא ואך ורק היא, גרמה לכך, שאותן אימהות, בכללן של כל עם ישראל של בני דורנו, הם עם ישראל חי וקיים.
כי מאותן אומות שליוו את עם ישראל בדורות של תקופת המקרא, לא נותר כלום. החל מהמצרים, שאינם אותם מצרים וכלה באחרון העמים של אז.
אנו נותרנו, הודות לכך, שהוריהם של אלו של היום או מקסימום דור לפני כן, שמרו בדבקות על תורת ישראל, האמינו וקיימו את מצוות ה'.
גם בדורות קודמים היו כאלה שלא האמינו, שלא שמרו, היו גם אז כאלה שזלזלו בלומדי התורה, היו גם אז שחשבו שבכתוב בה (בתורה) ניתן לערוך רפורמות ושינויים שמתואמים לתקופה ולזמן, הם היו ולא נותרו.
אלו שנותרו הם אך ורק אלו שהוריהם דבקו.
כל מה שאנו מבקשים, הוא לשמור על אותה גחלת, על אותו רצף, ועל העם הזה שהוא כל כך חשוב בעייני הקב"ה והתורה – תורת ישראל, היא ורק היא הרצפט' הנכון לשמירת העם – עובדה.
אז גם אם אינכם מאמינים במה שאנו מאמינים, לפחות תבינו שלא המצאנו דבר, אנו רק מביטים אחורה על העבר ולומדים ומפיקים לקחים עבור כולנו.
קליק על אהבתי וקיבלת את כל החדשות והעדכונים מדוסים