ברור כבית שמש

לא צריך היה להיות גאון גדול כדי לדעת שבית המשפט יבטל את תוצאות הבחירות בבית שמש בשם שוחרי הדמוקרטיה ומייללי השוויון * אבל בכמה צעדים פשוטים לאחור נוכל להיווכח כי למעט עבודה יחצ"נית ומעט איבה לחרדים, אין כאן כל סיפור * עמית בן דוד בניתוח מרתק

בחירות חוזרות לעיריית בית שמש, כך הכריע בית המשפט המחוזי. ההליך לא היה ארוך, דיון אחד ופסק דין. האמת היא, שלא היה צריך להמתין עד עתה כדי לדעת שיהיו בחירות חוזרות. כל מי שמוח בקודקודו מבין שהזדמנות פז כזו "שוחרי הדמוקרטיה" לא יפספסו. דומני  שבעת כזו מוטב לציבור הישראלי להיזכר מעט בהשתלשלות הפרשיות שהביאו למצבה הנוכחי של העיר השקטה והשלווה הזו (לשעבר). חושבני שהבובות הראשיות בהצגה הזו הם אנו, אזרחי ישראל. אולי איננו יודעים, אך יש מי שמשתמש בנו כמריונטות ובובות חוט. ישנם כאלו המשתמשים בתודעת הציבור כאילו הייתה תוכנה לעריכת סרטים, פלטפורמה עליה יוצרים את הסרט בו חפץ הבמאי. איזה סרט הם רוצים ליצור, תשאלו? את הסרט בו אנו צופים כעת...

"הדרת נשים" היא אחת הסיסמאות הנפוצות ביותר המנופנפות לכיוונם של החרדים. הפרדה בין גברים ונשים באוטובוסים או ברחובות צפופים, מוציאה את שוחרי הליברליזם מדעתם, ואי ההתעטפות של נשים בטלית ותפילין - מכעיסה מאוד את אלה המקפידים לחלל שבת בשבתו ויום כיפור בכיפורו. האיסור לגברים לשמוע קול שירת אישה וההפרדה בין ילדים לילדות בבתי הספר, מעידים לדבריהם, על פרימיטיביות מטופשת ותפישה מגדרית מעוותת - בלשון המעטה.                                                                                               

זה התחיל בקורס קצינים. כאשר שלושה צוערים דתיים ראו שחיילת עולה לבמה לשיר ויצאו מן האולם כדי לא לשמוע את שירתה.  הקצין הממונה התעמת איתם, כלא אותם והדיחם מהקורס. המשיך, בדיווחים על כך שאדם חרדי הזוי ירק לכיוונה של הילדה נעמה מרגוליס מבית שמש, זאת,  בשל לבושה הבלתי צנוע לדבריו.                                                                                

לאחר מכן, תפשה הסיסמה תאוצה אדירה עם תחילת הפגנות נשות הכותל בהן ניסו הן "לעמוד על זכותן" להתפלל דווקא ברחבת הגברים - ובנוכחות גברים, לעלות לספר התורה ולהניח טלית ותפילין. אליהן הצטרפו חברות הכנסת (שמעשים דתיים מהווים כנראה חלק מאד משמעותי מסדר יומן...) סתיו שפיר (העבודה) תמר זנדברג ומיכל רוזין (מרצ).  קיבועה המוחלט של סיסמה זו בתודעתנו היה באמצעות ההפגנות נגד הקיצונים בבית שמש והפגנה ב"מאה שערים", לשם באו נשים רבות בבגדים בלתי צנועים לאות מחאה ועמידה על זכותן ללבוש (או לא ללבוש) כרצונן.

לטעמי, תופעת "הדרת הנשים" לא באמת קיימת - ובוודאי לא בתור "תופעה". תופעות כמו הפרדה באוטובוסים, ישנן בקווי אוטובוס צפופים ביותר שבהם אין מנוס מלגעת במי שנמצא לידך, ואין מה לעשות - נגיעה אסורה ע"פ ההלכה היהודית. יריקה על הלובשת בגד לא צנוע, במידה והייתה, אינה מייצגת אף אדם חרדי שפוי. מטורפים יש הרבה, מכל מגזר – ומקומם בבית חולים לחולי נפש ולא בכותרות העיתונים.

 ה"טרנד" של הדרת נשים בשיח הציבורי נישא ועלה לכותרות מיד לאחר "המחאה החברתית" בקיץ 2011. האוהלים בשד' רוטשילד ופסטיבל ההפגנות של מוצ"ש בתל אביב, העלו את המודעות הציבורית וכעס ההמונים על הקושי הכלכלי, לשיא של כל הזמנים. כמובן וכרגיל, היה מי שינתב את הכוח והזעם העצום שהיה באותם המונים - נגד החרדים. וכך, צצו להם "מאהל הפראיירים" שהפגין על אי גיוס בני הישיבות, ועניין "הדרת הנשים" שעלה וניפק כותרות חדשות לבקרים ולערבים. התקופה הייתה תקופת טרום הבחירות לכנסת, ומהקמפיין התקשורתי האדיר ההוא הרוויחה מפלגת "יש עתיד" בראשות יאיר לפיד (הבן של...) 19 מנדטים. האיש הבטיח כמובן להילחם בהדרת נשים, לגייס את בחורי הישיבות החרדיות ו"להפסיק את סחיטת המזומנים של המוסדות התורניים מהמדינה".

אלא שמתברר שהמקרים הללו, הסיפורים שהצליחו ליצור בתודעתנו את המושג "הדרת נשים" - לא היו כה תמימים. מסתבר, שיש מהם שלובו בכוונה ויש מהם שאף נוצרו ומומנו על ידי אנשי יח"צ המייצגים מפלגות וגופים בעלי אינטרסים אנטי חרדיים.                                                                              

נתחיל בנשות הכותל, או כפי שהן אוהבות לכנות את עצמן - "women of the wall". הן קבלו בשנת 2011 סכום של כ- 37,000 דולר מארגון שתי"ל – ארגון מבית "הקרן החדשה לישראל". מי שעומדת בראש הארגון היא ענת הופמן, זו שעומדת בראשות המרכז הרפורמי לדת מזה כ- 13 שנים. היא פעילה לשעבר ב"אגודה לזכויות האזרח" וב"נשים בשחור", ארגונים אולטרה שמאלניים ואנטי דתיים מובהקים. מנכ"ל "הקרן החדשה לישראל", דניאל סוקאץ, שיבח את "נשות הכותל" ואת חברות הכנסת, תמר זנדברג, מיכל רוזין וסתיו שפיר שהצטרפו אליהן. הנשים המכונות "נשות הכותל", הנן חלק אינטגראלי מהמרכז הרפורמי לדת ומדינה, הזרוע הציבורית והמשפטית של "התנועה ליהדות מתקדמת" (התנועה הרפורמית) בארץ ובעולם. על פי אתר המרכז, הוא - "פועל ל "תיקון עולם" בישראל ברוח היהדות המתקדמת, בדגש על נושאי דת ומדינה, ולמאבק בגילויי גזענות וקנאות דתית, ואפליה הקשורה בהם".  עם גב חזק כמו "הקרן החדשה לישראל" (הידועה לשמצה בפעולותיה האנטי ציוניות) ותקציבי פרסום ומיתוג אדירים, טבעי הדבר שהתקשורת תתגייס לקידום מטרותיהן. התקשורת – מחלותיה ידועות. היא ניזונה מכסף ומרייטינג – ושניהם קיימים בסיפור זה בשפע. אך ממצא מעניין, מתגלה דווקא במסדרונות בתי המשפט. פסק הדין המפורסם ביותר בעניינן של נשות הכותל, ניתן ע"י בג"צ בשנת 2003. בפסיקה נקבע בדעת רוב שייבנה מתחם מיוחד בו יאפשרו להן להתפלל. דעת המיעוט הייתה שיש אף לאפשר להן להתפלל ברחבת הגברים עצמה ובכך לכפות על המתפללים הגברים להתפלל במעורב עם נשים – דבר הנוגד כמובן את ההלכה היהודית. אחת מן התומכות הנלהבות בכך הייתה שופטת בית המשפט העליון ונשיאתו לימים, הגב' דורית בייניש. אלא שמתברר, שגב' בייניש סייעה אישית ל"קרן החדשה לישראל" שהנו ארגון בעל עמדה רפורמית ברורה והוא כאמור, המממן המרכזי של פעילות נשות הכותל. מסתבר, שנשיאת בית המשפט העליון נפגשה עם ראשי הקרן בלשכתה בבית המשפט העליון ואף הזמינה ללשכתה את נשיאת "קרן פורד" (השמאלנית באופן קיצוני), והשפיעה עליה להכריז באותו מעמד על תרומה בסך של 75 מיליון ₪ לקרן החדשה לישראל. כל זאת, בניגוד לנהלים שהיא עצמה קבעה. בשנת 2007 פרסמה בייניש (אז נשיאת בית המשפט העליון) כללי אתיקה לשופטים בהם נכתב כך (פרק רביעי):

1. שופט לא יהא מעורב בפעילות פוליטית או מפלגתית ולא יהיה חבר במפלגה או בגוף פוליטי אחר.
2. לא ייטול שופט חלק באירוע הנערך על-ידי מפלגה או גוף פוליטי אחר, או במסגרת אחרת שלה זהות פוליטית או מפלגתית.                                                                                                        
3. שופט יימנע מלהביע בפומבי דעה בעניין שאינו משפטי בעיקרו והשנוי במחלוקת ציבורית.                         
4. שופט לא יהא מעורב בפעילות של איסוף כספים.

גב' בייניש עברה ודרסה כמעט על כל מילה מהנהלים שהיא עצמה קבעה לחבריה השופטים. בכך ערערה היא את האמון לו נזקק שופט היושב בדין, ובפרט ביחס לנושאים מדיניים, פוליטיים ודתיים רבים בהם שפטה. בייניש טענה בתגובתה ש"במהלך כהונתי נפגשתי עם ארגונים המזוהים עם כל קשת המפה הפוליטית". ולכן, לא היה שום ייחוד בפגישה עם ארגונים משמאל. מבקר המדינה קיבל כמובן את תשובת בייניש, ודחה על הסף את טענות המתלוננים.

במענה לפנייתו של העיתונאי בן דרור ימיני (מעריב) ללשכתה של הנשיאה, בה ביקש לדעת עם אלו עוד ארגונים נפגשה הגברת, נתקבלה התגובה הבאה: "נשיאת בית המשפט העליון נוהגת להיפגש עם נציגים של ארגונים שונים המבקרים בבית המשפט העליון או המבקשים להיפגש עמה בין כתלי בית המשפט, אך אינה נענית להזמנות של ארגונים מסוג זה מחוץ לבית המשפט. כך גם סירבה להשתתף באירוע של הקרן החדשה. ככלל, נשיאת בית המשפט העליון אינה מפרטת את יומן פגישותיה". במאמר שפרסם בנושא, כתב בן ימיני כך: "פניתי לארגוני ימין, ולא מצאתי מי מהם זכה לפגישה. התברר שבייניש הרצתה, בין כותלי ביהמ"ש העליון, בפני קבוצת משפטנים מחו"ל, שהגיעו ביוזמת "שורת הדין", ארגון זכויות אדם המזוהה עם הימין. זה קרה בנובמבר 2004. אלא שזו לא הייתה פגישה, וזה קרה כשהייתה שופטת, כשנתיים לפני שמונתה לנשיאה. הרצאות דומות ניתנו על ידי עוד שופטים. הרצאות, לא פגישות".  בתחילה, הכחישה דוברת בתי המשפט את הפגישה של בייניש עם ראשי הקרן החדשה לישראל וקרן פורד מכל וכול, וטענה, לאחר שבדקה ביומנה של בייניש, כי הפגישה לא הייתה ולא נבראה. רק כאשר עומתה דוברות בתי המשפט עם התמונה המוכיחה את המפגש, היא שינתה את גרסתה והודתה כי התקיים המפגש המצולם בחדר הסגלגל בלשכתה של הנשיאה בייניש בבית המשפט העליון.

  כמעט בכל העתירות הנוגעות בנושאים דתיים, כנשות הכותל למשל (ורבות העתירות הדומות לזו), העמידה בייניש את עצמה בראש ההרכב -  תוך שהיא מנצלת לשם כך את הפריבילגיה שלה כנשיאת בית המשפט העליון. ברור כשמש שהגב' בייניש חייבת הייתה להודיע לכל הצדדים בכל אחת מהעתירות הללו על מעורבותה במימון הקרן החדשה לישראל ועל בתמיכתה בפעילותה ובאג'נדה אותה היא מייצגת, וכך יכולים היו הצדדים לבקש ממנה לפסול את עצמה. אך למרבה הצער, כמובן שבייניש לא הודיעה על כך למתדיינים, אלא פסקה את פסוקה בעתירות רבות מאוד שהייתה אמורה הייתה אמורה לפסול עצמה מלדון בהן. כאילו לא די בכך, הדוברת שלה אף ניסתה להכחיש את המפגש הנ"ל ולאחר מכן הפעילה לחצים למנוע את פרסומו, כאמור.

כעת, לסיפור היריקה בבית שמש. המקרה ההוא אירע בחודש נובמבר 2012. אז, לא שמענו מאומה אודותיו. היה זה מקרה בודד שביצע אדם הזוי, אולי מישהו הזקוק לאשפוז. הסיפור לא דווח כלל בתקשורת, עד שבאורח פלא הוא עלה לכותרות. מה קרה? כדלהלן: לקראת סוף השנה, היו בעיר מאבקים בלתי פוסקים על הקצאת שטחים. כיפופי ידיים רבים בין החרדים לחילונים ודתיים לאומיים. עיקר המחלוקת הייתה על שטח בית הספר הדתי לאומי "אורות" (2 בתי ספר, אחד לבנים ואחד לבנות, בו לומדת הילדה מרגוליס) שהוקם על שטח שהוקצה למגזר החרדי בעיר.  מה עושים? כיצד מנצחים במאבק הפוליטי? שוכרים משרד יחסי ציבור שיעשה את העבודה. משרד יחסי ציבור אינו פועל באלימות פיזית, ואינו מעסיק בריונים ואוחזי אלות. אלימות פיזית – לא תהיה, אך אלימות מילולית והכתמת ציבור שלם – מותרת בשופי, ואשרי המרבה. וכך, עולים להם לכותרות סיפורים הזויים כגון אלו, מאורגנות הפגנות על ידי "מפגינים מטעם", וכל כלי התקשורת מתגייסים ומדווחים כמקהלה צבאית (ולא רק בכלי התקשורת הצבאיים...), על "הקיצוניות המדאיגה" של החרדים בארץ. באמצעות כל זה כמובן, נצרבים בתודעת כולנו הרוע והתיעוב החרדי כלפי נשים, בזמן שאלה כלל אינם קיימים.             

  אשת יחסי הציבור ליבי בייקין הודתה בשיחה עם "ישראל היום" בכך שנשכרה לקדם אינטרסים אנטי חרדיים בבית שמש והיא זו שפעלה להעלאת הסיפור לכותרות ולקשירתו לכלל המגזר החרדי בעיר.  גב' בייקין מייצגת ארגונים אנטי חרדיים נוספים, ביניהם כאלה הממומנים ע"י "הקרן החדשה לישראל". המקרה כאמור ארע בכלל בחודש נובמבר, אך המאבק על בית הספר היה חודשיים לאחר מכן, ולכן רק אז נוצר ה"באז" התקשורתי. זאת כמובן, משום שרק אז היה אינטרס למעסיקיה של הגברת, והיא בדרכה המקצועית, סיפקה את הסחורה. אל דאגה, הכל מכוון לפי הצורך. אתם הצופים, משמשים רק כבובות בהצגה.    אחד ממובילי ה"מאבק" בקיצוניים בבית שמש, הוא דב ליפמן, תושב העיר. ליפמן, נאם באותן הפגנות ואף הדליק בהפגנה המדוברת את "חנוכיית השוויון". כידוע לכולנו, האיש הפך לימים לחבר כנסת מטעם מפלגת "יש עתיד" בראשות יאיר לפיד. כעת, אנא נסו להיזכר לרגע היכן נשמע הדיווח הראשוני אודות מקרה היריקה על הילדה מרגוליס? באיזו תכנית פורסם "תחקיר העומק" הנרחב ביותר אודות המקרה? היכן שודר תשדיר מיוחד שחלק הארי שלו עסק ב"פרשה המסעירה"?  למרבה האירוניה, זה היה בתכנית "אולפן שישי" אותה הגיש בזמנו לא אחר מאשר מיודענו יאיר לפיד - מי שנהיה לימים ראש המפלגה של מר ליפמן. שם נעשה "תחקיר עומק" על הסיפור והוא הוגש לצופים על מגש כסף, מוכן ומפורשן במיטב הפרשנויות שרצו ש"יאכל" הצופה התמים. הבסיס למצע השנאה לחרדים של מפלגה זו נבנה אז, והקשר בין ליפמן ולפיד נרקם כנראה באותו מעמד.  למעשה, קמפיין הבחירות של "יש עתיד" החל כבר אז.

פעילה חברתית בשם אנט חסקיה סיפרה בחשבון הפייסבוק שלה (Anett Haskia) על פניה שקבלה ממשרד יחסי ציבור ובקשו לגייסה, בתשלום כמובן, לפרובוקציה באוטובוס בריכוז חרדי. זוהי דוגמא אחת מני רבות לניסיונות ההסתה. מי יודע כמה עוד ניסיונות דומים נעשו - וגרוע מכך פי כמה - מי ידע כמה מהם אף הצליחו?

הגענו עד הלום, אבל...השיא עוד לפנינו. סיפור היריקה בבית שמש פתח מהדורות חדשות, מילא אותן ואף חתם אותן. הוא סיפק חומר בעירה לשבועות וחודשים, והדפים עליהם נכתב בזבזו יערות שלמים (לתשומת לב הירוקים...). כל זה היה כאשר האשימו את החרדים ביריקה והדרה. אולם, בנובמבר האחרון, הודיעה הפרקליטות על "חזרה מוסכמת מהגשת כתב אישום" – מילים מכובסות לתיאור קשיים מהותיים בהוכחת עובדת היריקה והסיפור כולו. כתב האישום לא הוגש, ולא יוגש. אך ציבור שלם הוכתם, בוזה ולוכלך. 

בתמונות הפרשה והמעצר, כולם צפו. את התובנות והגועל- כולם הפנימו ובלעו. אך את פרסום החלטת הפרקליטות המעידה שאין כל עובדה מוכחת בסיפור, תתקשו למצוא אפילו בגוגל. מלבד באתרים חרדיים, כמובן.אנו רגילים לכנות עובדה מוכחת בכינוי: "ברור כשמש". מעתה, נוכל לכנות עובדה המופרחת לאוויר ללא ביסוס: "ברור כבית שמש".    

לקראת סיום, ציטוט מיודע דבר: בתכנית "המקור" בערוץ 10 (ב- 3.1.12) אמר מגיש הטלוויזיה שרון גל כך:

"מלחמת דת עקובה מדם פרצה אצלנו לפני שבועיים בכל העוצמה. מצד אחד הנאורים, מצוידים במיטב כלי הנשק הקטלניים, להלן, התקשורת החילונית השמאלנית – סוג של דת. מצד שני, כל המגזר החרדי, כולם. צבא הנאורים מגיע כמעט לכל בית בישראל. לשחורים המסכנים יש בקושי את "המבשר", "יתד נאמן" ו"משפחה". למען הסר ספק: כל המנוולים משפילי הילדות והאימהות מקומם בבית סוהר. אבל 'ראבק', יש אולי 250 כאלה בשכונות הקיצוניות בית שמש ובמאה שערים. אין לכם מושג כמה קלטות הושלכו לפח האשפה בשבועיים האחרונים של תחקירניות כושלות שנשלחו למערכה חמושות במצלמה נסתרת לתעד את האויב באוטובוסים אבל כשלו כששבו בלי הסחורה המפלילה של איזה חייל מצבא החשוכים צורח: "לכי לשבת אחורה". אבל הנאורים דלו את מה שבכל זאת השיגו והוסיפו בחן ובחסד, ובלי טיפת רחמים את סיסמאות השחורים. "באנו חושך לגרש", זעקו בציניות הכותרות שלהם יום יום, מתלבשות יפה יפה על ימי החנוכה. האמת היא, שהחושך הגדול מסתתר דווקא בצבא הנאורים, בחוסר הסובלנות לשונה. יש מיעוטים שהם כן חסים עליהם, לא על אחיהם השחורים. אם רק היו פותחים צוהר קטן בחיים שלהם לרוב הציבור החרדי השפוי, אולי היו עושים תשובה קטנה באופן הסיקור של "משבר ההדרה". דווקא בימים אלה כדאי לצטט את מנחם בגין עליו השלום שאמר בנאום בלתי נשכח: 'לב אחד - עם אחד - יהודים – אחים'. "

ולקינוח, פוסט שהעלה עמוד הפייסבוק של "וואלה!". שם, הציעו לגולשים משחק מחשב חדש בו "עוזרים ללפיד למצוא את הכסף". כולנו מכירים מן הסתם את משחק המחשב "מריו". במשחק המקורי, תפקיד הבובה "מריו" הוא למעוך פטריות ולאסוף מטבעות כסף. ב"משחק לפיד",יאיר לפיד - הוא הבובה המשחקת. תפקידו, למעוך את ראשם של חברי הכנסת אלי ישי, אריאל אטיאס ויעקב ליצמן – אנשי מפלגות ש"ס ויהדות התורה, ולמצוא את הכסף המתחבא במערותיהם. אתם הגולשים, מתבקשים על ידי אתר "וואלה!", לסייע לו בכך.                                                                                                         

אין צורך להכביר במילים. רק אזרוק תהייה לחלל האוויר - לשיפוטכם: מה היה קורה אילו הבובה הייתה דווקא יעקב ליצמן, ותפקידו היה למעוך את יאיר לפיד. האם אז לא היה הופך המשחק ל"גורם פוטנציאלי לרצח פוליטי נוסף בישראל"?