מכתב לאחי החרדי

ייהרג ואל יעבור? לא הגזמתם קצת? * הצד החילוני של גיוס החרדים * מי שלח את לומדי התורה ומה צרכי העם לקראת 'ימות המשיח' * שי כהן שם על הכוונת את הדוסים

אחי החרדי,

כבר הרבה שנים שרציתי לכתוב לך. הייתי קצת עסוק, אתה יודע, צבא, לימודים, עבודה. לקראת גיוסך הקרב (תבקש גולני או צנחנים, זה יותר נחשב) ראיתי אותך בהפגנות לובש שק ואפר, נכבל באזיקים, מאיים לרדת מהארץ ו/או להיהרג - ובלבד שלא להתגייס לצה"ל. לפני שאתה עושה מעשה נמהר, הגיע הזמן שנשוחח מעט. 

נתחיל בזה שאני מקבל את טענתך שחשוב ללמוד תורה. אכן, זו מורשתו של עם ישראל וזו תרבותו. כיהודי חילוני, אני מעדיף שאחדים בעם יקדישו את חייהם ללימוד תורה. עם זאת, איני מבין כלל את טענתך שלימוד תורה מונע ממך להשתלב בחברה הישראלית, על כל המשתמע מכך. מילא אינך רוצה לשאת בנטל, אני מבין. גיוס לצבא ותשלום מיסים באמת אינן מטלות נעימות כ"כ, אבל איני מבין איך אתה מעדיף להסתגר בד' אמותיך ומוותר בקלות רבה על הזכות להגשים את ייעודך כאדם מיישב ומתקן עולם.

בוודאי תטען כלפיי, שמאחר ואני משתמט מלימוד תורה הרי שמחובתך ללמוד תורה בעבור שנינו. הדגם שאתה רואה מול עיניך הם שבטי ישראל זבולון ויששכר, או השותפות שכיננו דוד ויואב, "...דאמר ר' אבא בר כהנא: אלמלא דוד, לא עשה יואב מלחמה, ואלמלא יואב לא עסק דוד בתורה, דכתיב: 'ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב על הצבא...'" (בבלי, סנהדרין, מט' ע"א).

דוד לומד ויואב נלחם. למיטב ידיעתי, התנ"ך מתאר את דוד כאיש דמים אשר לא שונה במאום משר צבאו יואב. חיבתו היתרה לחרב מנעה ממנו בסופו של דבר לבנות את בית המקדש. ניחא, לצורך הדיון אקבל את התיאור החז"לי, ונדמיין יחדיו את דוד המלך כאברך ענוג המתנדנד רוב ימותיו בבית המדרש. בכל מקרה, השותפות בין דוד ויואב נעשתה בוודאי מתוך הסכמה הדדית.

אני לא בחרתי אותך ללמוד תורה עבורי, אולי אתה לא מספיק טוב בזה? אולי אינך ירא שמיים במידה מספקת?  אולי אינך בעל מידות טובות? מדוע לא נציב יחדיו רף, נקבע קריטריונים, נקיים מבחני קבלה ונבחר רק את הטובים ביותר ללימוד תורה? מדוע כל דיכפין ירשם בישיבה ויוכר 'כתורתו אומנותו'?

לעומת זאת, אתה בחרת בי בעל כורחי לפרנס אותך (מודה, אני לא מספיק טוב בזה).

בהיסטוריה של העם היהודי מעולם לא הייתה קבוצה כ"כ גדולה של לומדי תורה שנתמכה ע"י הציבור, ימות המשיח ממש. בעבר היה נהוג שהקהילה תמכה כלכלית רק בתלמידים העילויים (לעיתים הנטל לא נפל על הציבור כלל, אלא היו משתדלים לחתן תלמיד חכמים עם בת הגביר), והיתר למדו תורה לזמן מוגבל ולאחריו נאלצו להתפרנס למחייתם.

חכמי ישראל בכל הדורות: תנאים, אמוראים, חכמי ימי הביניים והעת החדשה, עבדו למחייתם ובנוסף עסקו בלימוד תורה. לרבי עקיבא לא הפריע ללמוד תורה רק משנתו הארבעים, אז מדוע אתה לא תתחיל בגיל עשרים ואחד ? אחי היקר, אם תטען שאתה רחוק מאוד מדרגתו של רבי עקיבא, אז ממילא אולי אינך ראוי ללמוד תורה בעבורי.  "תורתך אומנותך"? ואולי רק "תורתך תחביבך"?

להגנתך תטען כמובן שזכותך היא שלא להתגייס לטובת הכלל, שהרי 'רבנן לא צריכי נטירותא'.  זכות לימוד התורה שלך מגינה עליך ועליי ועל כלל הציבור. אמנם, קבעה הסוגיא התלמודית עיקרון שחכמים אינם משתתפים בתשלום בניית חומות העיר, אולם סוגיא זו לא דנה בשאלה מהו החלק היחסי של חכמים באוכלוסיה הזכאים לפטור מתשלום. האם עולה על דעתך שעיר שכולה חכמים לא תבנה סביבה חומות מגן (אולי בחלם ינהגו כך)? כמה חכמים לומדי תורה החברה הישראלית תוכל לכלכל, ולכמה זמן? אלף? מאתיים אלף? מליון? כמו בשותפות של דוד ויואב, ראוי שאתה ואני נשב נדון ונסכים יחדיו על מספר לומדי התורה שיזכו לפטור.

אתה בוודאי בקיא ויודע שפרשני הסוגיא חלוקים בדעתם לגבי העיקרון הנ"ל, והעלו סברות שונות שהפטור ניתן לחכמים בעיתות שלום בלבד, או שהפטור ניתן מעבודה של ממש בבניית החומה מפני כבודם של חכמים. לכל הדעות, בזמן מלחמת מצוה כולם מחויבים לשאת בנטל. שים לב היטב, הטענה ש'חכמים אינם צריכים שמירה' נטענה בידי ריש לקיש, בעברו גלדיאטור למוד מלחמה, מיומנותו ודאי תאפשר לו לצאת למלחמת מצוה, ולכן אולי דווקא הוא הרשה לעצמו להעניק פטור לחכמים בעיתות שלום. ואתה, אחי החרדי, איך תצא איתי שכם אל שכם למלחמת מצוה אם התייגעת בתורה כל ימיך?

צידוק אידיאולוגי אולי אין כאן, אבל פוליטיקה יש ויש, ונתלים בה שני המחנות כאחד.

אנחנו החילונים קבענו עיקרון אווילי במיוחד - מי שאינו מתגייס לא יוכל לעבוד. בפועל, אנחנו מכריחים אותך להישאר בישיבה עד גיל הפטור, בינתיים לעבוד ב"שחור" (בכל זאת, הילדים שלך מוכרחים לאכול) בלי אפשרות לשלם מיסים, ולזכות אותך בקצבאות שונות ומשונות. נודה על האמת, התועלת שלנו ממצבך היא להותיר אותך מוחלש, עני ובלי פתחון פה. נזדקק כמובן לקולך בקלפיות במשחקי הכח שבין המפלגות.

מנהיגיך הרבנים, נהנים אף הם ממצבך המוחלש. אתה נתון בידיהם ומטפח את כוחם. אתה מוכרח להישמע להוראותיהם, כבול לישיבה ולחסדי קהילתך, ולכן אתה נאלץ לחיות לפי נורמות חברתיות שאינן תמיד לפי רוחך. לולי אותו עיקרון אווילי, אני סבור שרבניך היו מאבדים את כוחם, והחברה החרדית הייתה מתפרקת כליל - או לכל היותר מצטמצמת - כבר לפני שנים.

איני מסוגל להבין כיצד אתה מוותר בקלות על הזכות להיות חלק מעולם העשייה, לתקן עולם. כיצד אתה מעדיף לכלוא עצמך מרצון בקהילה סגורה, ולגזור על משפחתך וילדיך חיי מחסור כלכלי ועוני תרבותי אינטלקטואלי. עולם שלם של ידע ועשייה מחכים לך בחוץ (בגמרא אין באמת "הכל" כפי שאתה טוען, אין בה חשבון דיפרנציאלי, שירה, ציור וביוכימיה למשל, אני מניח שאתה כבר יודע  ש'כינים לא נוצרות מעפר' רק שלא נעים לך להודות בקול שידע בן אלף וחמש מאות שנה לא תמיד רלוונטי לימינו). חכמים לומדי תורה ויראי שמיים בכל הדורות הרחיבו את דעתם. הגאון מוילנא - לולי בקיאותו בתחומי דעת שונים - היה בוודאי נזכר בימינו 'כרב מוילנא', והרמב"ם - לולי היה פילוסוף ורופא - היה נותר "פשוש" ולא "נשר".

סוגיית הגיוס לצה"ל טפלה לעיקר. למען האמת, איני בטוח כלל שצה"ל זקוק לך. בזאת אני בטוח, החברה הישראלית זקוקה לך. כשתבחר לצאת למעגל העבודה ולהשתלב בחברה הכללית, שנינו נצא נשכרים. איננו זקוקים רק למיסים שלך, אנו זקוקים לעושר המפרה במפגש של שני העולמות. לא יזיק לנו קצת להתחזק בערכים משפחתיים, הסתפקות במועט וערבות הדדית, ולא יזיק לך קצת ללמוד סובלנות, חשיבה ביקורתית וזכויות הפרט.

'העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ, החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה - ובחרת בחיים...'

מחכה לך,

אחיך, תינוק שנשבר.