רשות החברות הממשלתיות נמנעת מהעסקת חרדים

האם מדובר במהלך מכוון, או בחוסר מודעות? * שמואל, שהביא את העניין לידיעתנו סבור שמדובר בחוסר מודעות * קראו והחליטו

שוויון בנטל, יציאה לשוק העבודה, אלו רק מקצת הנושאים המבעירים את החיים שלנו בימים אלו ומסרבים להתפוגג.
"פרזיטים, לכו לעבוד" זהו משפט המגיע בואריאציות שונות השולחות את החרדי המצוי לחפש מקום עבודה.

חרדים רבים מחפשים מקום עבודה שיכניס להם משכורת הגיונית שיוכלו לפרנס את בני משפחתם, אך הדבר לא קל כלל וכלל והקשיים בהם הם נתקלים, קשים מנשוא.

אל מערכת דוסים הגיעה פניה מאדם המבקש להישאר בעילום שמו.
הדברים שהוא כותב עושים רושם שיצאו מלב כואב ואכפתי ואנחנו כמובן מבטיחים להתייחס.
ואכן, כבר באותו יום, בשעת ערב מוקדמת, אני משוחחת עם שמואל, שם בדוי כמובן (השם המלא במערכת). ושומעת אותו מדבר מעמקי ליבו.

אני אדם חרדי, עובד בחברה ממשלתית, מספר שמואל. לאחרונה, במסגרת התרחבות החברה, נזקקנו לגיוס עובדים חדשים. מתוקף תפקידי אני עובר על קורות החיים ומסנן אותם. ישבתי ועברתי על 250 קורות חיים למשרה מסוימת שחיפשנו.
במקרה שוחחתי עם אחי על הנושא והוא שאל אותי כמה מתוך המועמדים היו חרדים. אמרתי לו "אפס". - למי שמגיע מתוך המגזר, קל לנחש על פי פרטי השם, מקום המגורים וכד', אם מדובר באדם חרדי או לא.

איך באמת מתוך 250 בקשות למשרה אחת, אין אפילו בקשה אחת של חרדי?
לשמואל יש תשובה פשוטה. החברות הממשלתיות מפרסמות בשני סוגים ומקומות. יש משרות שמפורסמות באתרים של החברה ובעיתונים הגדולים, ידיעות, מעריב ועיתון בשפה הערבית. אין לחרדים כל חשיפה למודעות דרושים של חברות ממשלתיות.

אף על פי שכבר יש היום חשיפה לאינטרנט?
תתפלאי לשמוע, אפילו אני שעובד בחברה הזאת, לא מכניס עיתון חילוני הביתה ואין לי אינטרנט. ז"א שהרבה מאוד חרדים אין להם את החשיפה לכך ופועל יוצא, אין מודעות. כשאדם חרדי מחליט לחפש עבודה, הוא מתחיל לשאול את החבר'ה סביבו ומסתכל במספר המודעות המצומצם בעיתונים החרדיים, שם אין יותר מדי משרות פנויות. אין לו שמץ של מושג שהוא יכול ללכת לעבוד במקום אחר שצריך אותו ומוכן גם לשלם יותר כסף.

שמואל, חרדי יחיד! בחברה של למעלה מ-150 איש, הגיע דרך חברת כוח אדם שהציעה משרות לאקדמאים. הוא מספר כי אומנם בהתחלה נחשב לעוף מוזר והיה קצת קשה לעכל אותו, אך מהר מאוד נרקמו קשרי עבודה טובים ולמדו לכבד אותו ואת דתו, על כל המגבלות הנדרשות והוא טיפס מעלה והתקדם מעלה.

האם כל חרדי ממוצע יכול להתקבל לחברה שלכם? או שיש מגבלות?
בוודאי שיש מגבלות מסוימות או דרישות סף, כמו תואר למשל. אבל יש היום מספיק חרדים בעלי תארים. החברה מתוקף הדברים שהיא עושה, חייבת אנשים אקדמאיים בעלי תארים כאלה ואחרים, אבל אין שום מניעה מאדם חרדי לבוא ולהתקבל אליה. ומדובר כמובן על גברים ונשים כאחד.

אם היום מגיע חרדי לחברה שלכם ונמצא מתאים, הוא יתקבל לעבודה?
חד משמעית כן.
יתרה מזו, המנהל שלי, שאינו אדם חרדי, אומר לי לא פעם: שמואל, למה אתה לא מביא לכאן עוד חרדים? צריך יותר גיוון אנושי...

הבעיה היא חוסר מודעות משווע. מסתבר כי קיימות כמאה חברות ממשלתיות בארץ, הנתונות לפיקוח של רשות החברות, גוף ממשלתי. רשות החברות מנחה בפירוט איפה לפרסם, היכן, כמה זמן המודעה צריכה להיות באתר וכד'.
האבסורד הוא, שהמעסיק בחברות הללו, זה אנחנו, האזרחים. ובכל זאת, כשנדרשים עובדים חדשים, קבוצת שלמה מתוך האזרחים מודרת דה פקטו מעבודה במעסיק הגדול - שזה הם בעצמם.

אבל הם יכולים להגיד שהם מפרסמים רק בעיתונים הגדולים המובילים?
שוב, אנחנו מדברים על חברות ממשלתיות, עליהן לפנות לכל הציבור בישראל ולאפשר לו לדעת על קיומן של עבודות בשוק. למה בעיתון בשפה הערבית מפרסמים, אבל בעיתונות חרדית לא מפרסמים? שולחים את החרדים לעבודה, אבל לא נותנים להם שום סיכוי לדעת בכלל שיש עבודה שמחכה להם מעבר לפינה.

האם מדובר בהתעלמות מכוונת או בחוסר מודעות?
שמואל חושב שמדובר בחוסר מודעות של כל הצדדים. אולי בגלל ההרגל, אין מחשבה על פרסום במקומות חרדים, אולי בגלל חוסר הידיעה כי יש הרבה חרדים שעונים על דרישות של אותן חברות ואולי, אפשר לומר בזהירות, שלא כולם ממהרים להעסיק חרדים מפני שלא מכירים אותם ומפחדים להתעסק עם משהו לא מוכר. חושבים שצריכים להיזהר מיותר מדי דברים שאינם בהכרח נכונים, אולי אסור לדבר או להתנהג בצורות כאלו ואחרות, ומה קורה כשיש יום כיף לעובדים והמשפחות ויש גם חרדי באזור? אולי זה יצור אי נעימות? אז מעדיפים מלכתחילה לא להתעסק עם משהו לא מוכר.
בנוסף, כתוצאה מהתנהלות כזו, גם כאשר אדם חרדי שומע על משרה פנויה, הוא יחשוב פעמיים שלוש לפני שיאזור אומץ להתמודד על תפקיד שקטנים סיכויו לקבלו.

לדבריו של שמואל, הוא מקובל מאוד במקום העבודה ושרוי ביחסים טובים עם כולם. "למדו להכיר אותי והבינו שהשד לא כל כך גדול. אז לא לכל אירוע אני מגיע, ואני לא לוחץ ידיים לנשים, אבל במשך היום יום ובתנאי העבודה, אין שום הסתייגויות או קשיים בלתי ניתנים לפתירה, כולל ימי חופשות בצומות וחגים. ישנה הבנה מקסימאלית כמו בכל מקום עבודה אחר".

במקום העבודה ששמואל עובד, מחפשים היום עובדים נוספים במלוא המרץ. שמואל רק מחכה לראות בין קורות החיים, טופס של אדם חרדי, לפחות אחד. התנאים טובים, המשכורות גבוהות, יש תנאי של עובד ממשלתי, לא חבל שאנשי מגזר שלם מפספסים? הרי הם כבר יוצאים ללמוד, מוצאים תואר, אז למה שלא יפנו למקומות שמתאימים להם והם יכולים לצמוח בהם?

חשוב להדגיש, כי כל הנ"ל אמור בהשוואת תנאי קבלה לזה של כלל האוכלוסיה. בלא להזכיר את הדרישה הצוק=דקת להנהגת אפליה מתקנת כפי שנהוג כלפי הציבור הערבי.

עד שיחול איזה שהוא שינוי, שמואל מוכן להירתם למשימה בכל הכוח, לשבת לדבר עם מי שצריך, לעורר כל גוף ישן וחסר מודעות ולגרום לרשות החברות להכיר במגזר החרדי כמקום שמוציא אנשים עובדים, שיש לפתוח בפניו את הדלת ולתת לו את האפשרות להתקיים בכבוד.

הכי קל לצעוק ולצווח שחרדים פרזיטים ולא עובדים, אבל האם אתם מכניסים אותם אליכם למשרד? האם אתם דואגים ליידע אותם על עבודות? האם אתם באמת מתכוונים למה שאתם אומרים ומוכנים גם לעשות למען ההשתלבות הזאת?

את תגובת רשות החברות ומשרד התמ"ת - נצרף כשיתקבלו