רחל גבע מסכמת שנה בעיר שחוברה לה יחד, בסבב סליחות ומפגשים מרתקים עם חרדים חילונים ואפילו ערבים, ויש גם שיר
אתחיל מהסוף, אתמול בחצות הגעתי אל רחבת הכותל שהיתה גדושה באנשים, מתפללים, ילדים, תיירים, וגם אני.
המראה היה מרהיב. מידי פעם הוגברו התפילות ותקיעות שופר נשמעו.
גמרתי בליבי אומר להכנס לעזרת הנשים, לגעת באבני הכותל, לומר כמה דברים בשקט ולבקש כמה בקשות.
אט אט התקדמתי בין אלפי נשים. אחרי כמה דקות ארוכות, הצלחתי להתקרב לאבנים, שהיו חמות למגע. לידי עמדה אישה עם עגלת ילדים, בה תינוקת קטנה ישנה. האם לקחה את ידה של הילדה הישנה ונגעה בכותל. היא מלמלה תפילה חרישית. התינוקת פקחה לרגע את עיניה, ואני עמדתי מהצד וצפיתי ברגע הנפלא הזה לו זכיתי.
לבסוף הגיע תורי ונשענתי בראשי וידי על האבנים הגדולות. וביקשתי וביקשתי עבור כל אהוביי. בתום הבקשות שמתי לב שלא ביקשתי דבר לעצמי. העזתי וביקשתי שני דברים חשובים עבורי עד מאוד.
יצאתי מהרחבה אופטימית ושמחה. ראיתי קבוצה של חיילים צעירים נרגשים. צילמתי אותם והצטלמתי איתם. כמה יפים הם היו.
כיוון שהיתה לי דרך ארוכה לנסוע הביתה והשעה היתה כבר שתיים בבוקר, חיפשתי את המשקה המעורר. קפה. באחת הסימטות של העיר העתיקה מצאתי דוכן שמכר סחלב, ותה. ביקשתי קפה שחור. ״בכיף״ ענה לי הבעל, ואשתו בגלימה מסורתית הדליקה את האש והחלה לחמם את הקפה על פתיליה קטנה. כיוון שלא היו קונים רבים, פצחתי עם בעל הדוכן בשיחה חברית, בה הוא סיפר לי שהוא ומשפחתו מתגוררים בבית העובר בירושה מזה כ-900 שנה. הקפה הריח מצויין, וביקשתי להצטלם עם בני הזוג למזכרת. החבר שהיה איתי, התקשה בצילום. לקוחה פוטנציאלית שעברה במקום, התייאשה מבעל הדוכן שהעדיף להצטלם מאשר למכור עוד סחלב.
בסוף השיחה קניתי גם סחלב שהיה מתוק וטעים בדיוק בכמות הנדרשת.
המשכתי לצעוד בסימטאות העיר העתיקה. מידי פעם עבר מולנו חרדי, וחברתי שלפה את המצלמה וצילמה את המראה ״האקזוטי״. אותי זה הצחיק. מה שפעם נראה עבורי כה זר ומוזר, הפך בשנה החולפת לכה מוכר ואהוב.
כמה דברים השתנו אצלי בשנת תשע״ג... אני עובדת בעבודה שאני נהנית ממנה ובזכותה הכרתי את המגזר החרדי שהוא כה סודי ורחוק מהמגזר החילוני. למדתי, השכלתי, והכי חשוב רכשתי חברים וחברות, כן כן מהמגזר הסודי.
בתחילת השבוע, בין לבין פגישות עבודה, קבעתי להפגש עם בחור חרדי צעיר. ישבנו לשיחה מעניינת. הסתכלתי בעיניו התכולות וראיתי בהן חלומות ותקוות ותמימות כובשת. אחר כך הצטרף אלינו גבר חרדי חריף ומעניין. גם אותו פגשתי לראשונה. תוך מספר דקות זרמה ביננו שיחה קולחת על משפחה, עבודה, ונורמות חברתיות.
ואז הבנתי, לכולנו באשר אנחנו, חילונים,חרדים, דתיים, נשים וגברים יש תקוות וחלומות ורצון לאהוב ולהיות נאהבים ולהשביע את רצון יקירנו, להביא נחת להורינו ולהיות מאושרים. כן זה כזה פשוט ומשותף לך ולי.
אז לשנה חדשה אני מאחלת לכולנו שנה שבה נבחר להיות חכמים וטובים, לקבל זה את זו, ונהיה נדיבים כלפי אחרים ולא פחות חשוב כלפי עצמנו.
אסיים במשהו לגמרי אישי, בו אאחל לבן זוגי האהוב שנה טובה ומאושרת בה נצמח יחד יד יד באהבה ובבריאות. את השיר הבא של פיטר סינקוטי אני מקדישה לך, לגמרי לך:
All you have to do is touch my hand
To show me that you understand
And something happens to me
That's some kind of wonderful
Anytime my little world turns blue
I just have to look at you, and
Everything seems to be some kind of wonderful
I know I can't express this feeling of tenderness
There's so much I wanna say
But the right words just don't come my way
I just know when I'm in your embrace
This world is a happy place
And something happens to me
That's some kind of wonderful
קליק על אהבתי וקיבלת את כל החדשות והעדכונים מדוסים