אנונידוס: כלבי השמירה של החברה החרדית

הכירו את ארגון הגרילה האינטרנטי "דוסים": יותר מ-60 מתנדבים חרדים, נשים וגברים כאחד, חמושים באישור מהרב, שהתגייסו לעצור את "ההסתה נגד הציבור החרדי". ויש עבודה, ברוך השם

כתבת תדמית מקיפה בגליון סוף השבוע של מעריב הסוקרת את פרויקט דוסים ואת פעילות המתנדבים

תשעה ביולי, 8:17 בבוקר. הודעה חדשה מתקבלת בפייסבוק של הקבוצה הסגורה "דוסים - קבוצת עבודה". הכותב , יאיר טיילור (שם עט), מעלה את הפרסום של אגד שהופיע באותו בוקר בעיתון החרדי "יתד נאמן". בפרסומת מבקשת אגד לשלם על הנסיעה באוטובוס "כמו על צעצוע בחנות" או "כמו על חלה במכולת", כשהמסר ברור: חרדים נוהגים להתחמק מתשלום. חבר אחר בקבוצה, ראובן שטיין (שם עט), מבחין בפוסט שהעלה טיילור ומברר איתו "האם עלה במקביל קמפיין במגזר החילוני, או שהם דווקא משלמים?" חבר אחר, סמי שלמה (שם עט), בודק את הנושא עם מובילי הקמפיין. עד מהרה מתבררת התשובה: הקמפיין מיועד לציבור החרדי בלבד.

בתוך 10 דקות מרגע עליית הפוסט, כל 63 הפעילים בקבוצה מבינים שמדובר בעוד פרסום מכפיש על החברה החרדית, והפעם בחסות חברת האוטובוסים הגדולה בישראל - ומחליטים לפעול. שלמה מסכם עם שטיין לקדם את העניין עם העיתונאים הרלוונטיים, שטיין מפיץ את הסיפור - ותגובות זועמות של חרדים מתחילות לזרום. בעקבות הסערה ברשת מעלים אתרי האינטרנט החרדיים כתבות בנושא, nrg מעריב מפרסם את הסיפור והעניין מתגלגל אל אתרי חדשות נוספים. אגד, מצדה, לא מתרגשת. תגובתה מסתכמת ב"חרדים הם משתמטי תשלום, לא מצטערים על הקמפיין".

תגובת הנגד לא איחרה לבוא: למחרת מחליט שלמה להכין קמפיין ביקורתי נגד אגד ולהפיץ אותו ברשת. המודעה הראשונה עולה לרשת: "באגד, כמו בכנסת-תמיד החרדים גנבים". אחריה מעלה שלמה מודעות נוספות, ובהן "השירות של אגד הוא בדיוק כמו משחק ילדים - שניהם לא רציניים". הרשת גועשת, התקשורת מפרסמת, ואגד ממשיכה לטעון: הקמפיין מדויק ולא מוגזם.

אלא שב-14 ביולי מחליטים בקבוצה להעלות הילוך: חרם על אגד. הפעילים מפרסמים תגובות זועמות באינטרנט, פלאיירים מחולקים ברחובות ועצומה הקוראת לחרם מופצת ברשת. המטרה: להסיר את הקמפיין. גם העיתונאי החרדי יעקב אייכלר מתגייס לעניין, ומגיש תלונה במשטרה נגד אגד על "לשון הרע". כמה שעות לאחר מכן מחליטה החברה להסיר את הקמפיין. "חלק מהציבור החרדי חש אי נוחות לנוכח המהלך החיובי", נימקו שם. הפעילים נושמים לרווחה: הקמפיין הופסק, אפשר לחגוג את הניצחון.

זוהי רק דוגמה אחת הממחישה את הפעילות של "דוסים", פרויקט הסברה חרדי שהוקם לפני קצת יותר משנה. יותר מ-60 מתנדבים חרדים, נשים וגברים כאחד, ששמו לעצמם למטרה לעצור את "ההסתה נגד הציבור החרדי", כלשונם . "זה התחיל מצורך גדול מאוד", מסביר שמואל דרילמן (28), מייסד הקבוצה. "צעירים חרדים דיברו על הקלות שבה אפשר להסית ולדבר נגד המגזר החרדי. דברים שהיו נקראים הסתה כלפי קהלים אחרים היו לגיטימיים כשנאמרו כלפי חרדים". 

תסביר. 

"אם היו אומרים שכל הערבים לא משלמים לאוטובוס, כמו שהיה עכשיו באגד בקמפיין הגנבים, או שהיו אומרים שכל הערבים יורקים על ילדות או אפילו מכים, זה היה נגמר בכותרות נגד. אבל ברגע שמדברים נגד חרדים זה נחשב פוליטקלי קורקט, ביקורת לגיטימית. הפרויקט נוצר במטרה להראות שיש דברים שחורגים מגבולות הביקורת הלגיטימית, והם כבר הופכים להסתה ולדה-לגיטימציה". 

רוב המשתתפים בקבוצה פועלים בשמות עט ברשת. בכך דומה "דוסים" לארגון "אנונימוס" הבינלאומי, שמאגד אנשים לפעול ברשת למען מטרה משותפת. "היתרון הגדול של אנונימוס בעיניי הוא שהם לא מזוהים", מסביר דרילמן. "כל אחד יכול להרים את הדגל שהם מניפים ולהשתמש בשמם וביכולות שלהם לקידום המטרה המשותפת. אנחנו פועלים בצורה שבה כל אחד משתמש בשם 'דוסים' ליישום הפעילות המבוזרת שלו. כמובן, באג'נדה אנחנו לא דומים לאנונימוס. רק בצורת הפעילות". 

דוסים זוכרים אחרת

דבר משותף נוסף לשתי הקבוצות הוא אופי הפעילות. גם ב"דוסים" אוהבים לעשות פרובוקציות, ובדרך כלל הם לא נחמדים. אחד הכותבים הבולטים והבוטים בקבוצה הוא טיילור, אברך בן 29. " זה לא מה שאני רוצה לרשום ברזומה שלי, זה לא המידע החשוב ביותר עליי בגוגל, זה לא משהו שאני מתפאר בו. זה אילוץ", הוא מסביר למה בחר בשם עט, במקום לחשוף את שמו האמיתי. "עיקר עיסוקי הוא בלימוד התורה כאברך. מעבר לכך, למרבה הצער, יש יותר חופש פעולה לפובליציסט חרדי במדינה חילונית כשהוא כותב באנונימיות". 

הפעילים מעידים שהעבודה היא סביב השעון, 24 שעות ביממה, ובכל מקום. "יש לנו מעגל תומכים, שמדווחים לנו ברגע שיש אירוע", אומר דרילמן. "אירוע" בקבוצת "דוסים" יכול להיות אמירה בוטה של חבר כנסת או עיתונאי, או נתונים מוטים ולא נכונים שמתפרסמים אצל ארגונים, עמותות וחברות. 

איך זה בעצם עובד? 

דרילמן: "הפעילים מנטרים את התקשורת, ובעזרת הוויראליות של הרשתות החברתיות המידע זורם. ברגע שקורה משהו, מהר מאוד נקבל עליו התראה. ברגע שאנחנו מקבלים את ההתראה היא עולה לקבוצה ומעובדת על ידי הפעילים. אנחנו מחליטים איך לפעול, כל אחד במישור שלו: המשפטי, התקשורתי או הוויראלי". 

הפעילות המפורסמת ביותר של הקבוצה אירעה סביב יום הזיכרון לחללי צה"ל השנה, שבוע לאחר סיפור המנגל ביום השואה, כשהתברר שקבוצת חרדים התאספה בגן סאקר בירושלים לפעילות שמקובלת יותר ביום העצמאות. המעשה, שהתפרסם בתקשורת, גרר אחריו תגובות זועמות, וחצים של ביקורת הופנו כלפי החברה החרדית כולה. בנוסף, במהלך הצפירה ביום הזכרון הגיעו כמדי שנה צלמים לכיכר המרכזית במאה שערים כדי לתפוס את התצלום השנתי של חרדים המתעלמים מהצפירה - והכעס על החברה החרדית הלך והתגבר. 

ב"דוסים" החליטו לעשות מעשה ולתקן את התדמית שהשתרשה לגבי יחסה של החברה החרדית לימי האבל הלאומיים. "אחרי סיפור המנגל החלטנו שהשנה חייבים לעשות משהו", מבהיר מאיר לבנון (שם עט)בן ה-28, שעוסק בפיתוח תוכנה ונחשב לפרובוקטור של הקבוצה. "אנחנו יודעים שבכל שנה באים צלמים לצלם את עשרת החרדים, שהולכים בזמן הצפירה וצועקים, ואז מקבלים בשביל זה כסף. כולם יודעים שזו הצגה, אבל עדיין אומרים שחרדים לא מכבדים את הצפירה. זו בדיחה ידועה שחוזרת על עצמה. נו, בחייכם, על מי אתם עובדים? "

מה עשיתם?

"הפקנו שלט ענק באורך שבעה מטרים, שאף אחד לא יכול להתעלם ממנו. היה כתוב עליו: 'דוסים זוכרים אחרת, די להסתה'. דאגנו לשים את זה בכיכר, והשנה אף אחד לא הוציא תמונה של האנשים האלה הולכים בלי שיופיע בתמונה גם השלט של 'דוסים', שמבקש וזועק שתהיה לנו זכות לזכור בדרך שלנו".

סמי שלמה (29), שעוסק בניהול מדיה חברתית וב"דוסים" מוגדר כאחראי על הסדר, מסכם ש"לכל אחד ברור שלחרדים יש לא פחות סבים שנרצחו בשואה מאשר לחילונים, ואי אפשר להאשים אותם בזלזול בשואה. הם פשוט זוכרים אחרת".

להוציא גימלים

הקבוצה נתפסת לעתים כלוחמנית, אך היום יותר מתמיד היא מסמלת את התחושות של הציבור החרדי. מדובר אולי בתקופה הכי קשה מבחינתם מאז קום המדינה: הם יושבים באופוזיציה אחרי שנים של ישיבה בממשלה, הסטטוס-קוו הופר כבר מזמן, קיימת התערבות ומעורבות של המדינה בחינוך ובאורח החיים החרדי, ואחד מהנושאים הבוערים ביותר בסדר היום של הממשלה הוא "השוויון בנטל", שמטרתו ליצור רפורמה בחברה החרדית. מבחינתם, הצורך לפעול הוא קריטי. "דוסים" מכנים את פעילותם "הסברה נגד מסע דה-לגיטימציה הרסני". הפעילים אורבים לכל מה שהם רואים כניסיון מצד אנשי תקשורת, פוליטיקאים, אנשי רוח או אזרחים פשוטים להשתלח בציבור החרדי ולהשמיצו.

"ישבתי לפי שנה בדיון בנושא חרדים", נזכרת ציפי ירום (32), עיתונאית ומהנדסת תוכנה במקצועה, ואחת הפעילות היחידות בקבוצה שמוכנה להזדהות בשמה. "חגי אדמונד שניר, שמעורב בהרבה עסקים שבין חרדים לחילונים, אמר שם שלכל קהל בישראל יש מי שיגן עליו. על ערבים וימנים - אם ייכנסו בהם - יש מי שיגן, על שמאלנים יש מי שיגן, אפילו על אנרכיסטים. אבל לכולם מותר להיכנס בחרדים", היא חורצת. "פעם היה אפשר להגיד את זה גם כלפי הציבור הימני בישראל", מדגיש לבנון. "היה אפשר לכתוב הכל על מתנחלים - 'מתנחל גנב', 'מתנחל דרס'. היום זה כבר לא פוליטיקלי קורקט".

אפשר לומר שטוקבקים הם הפשקווילים של דורנו: כל אחד רשאי לכתוב מה שהוא רוצה ועל מי שהוא רוצה, בלי לתת על כך דין וחשבון. לגיטימי? באתר האינטרנט של פרויקט דוסים (dossim.com) מרכזים הפעילים כל התבטאות שמהווה השתלחות, לטענתם, בציבור החרדי. הרשימה השחורה כוללת ציטוטים של פוליטיקאים, ראשי ארגונים, אנשי ציבור, סופרים ועיתונאים. התבטאויות רבות גובלות בגזענות, ועיון בציטוטים הרבים המרוכזים באתר אינו פשוט. "החרדים יונקים מאותם יצרים אפלים שהזוועה הנאצית-פשיסטית ינקה מהם", " עלוקות", " אתם מחלה, אתם סרטן, צריך לעקור אתכם מהשורש", " כשאני רואה את החרדים אני מבין את הנאצים שרצחו אותם בשואה", " כמה חרדים נדרשים להכנת כמות סבון שתספיק כדי שהם סוף-סוף יפסיקו להסריח בכל ימות השנה? " - ואלה רק חלק מהאמירות הקשות. יש ציטוטים שמיוחסים לאנשים מוכרים בציבור הישראלי ושמם מוזכר באתר, ואחרים שייכים לגולשים בפייסבוק או לטוקבקיסטים. הפעילים אורבים לכל מכפיש, ללא הבדל רקע, שיוך פוליטי או מעמד.

"דוסים" הפכו לכלב השמירה של החברה החרדית, והצליחו לעשות מה ששום פוליטיקאי חרדי לא הצליח לעשות לפניהם. הנה דוגמה מהזמן האחרון: התקשורת סערה בעקבות הטענה ל"לינץ'" שביצעו חרדים בחייל חרדי במאה שערים. לבסוף, מחקירת המקרה עלה כי החייל לא הותקף פיזית אלא מילולית. אבי חן (שם עט), בן 24, חייל חרדי שנחשב איש המדיה של הקבוצה, מספר שלאחר המקרה החלו לרוץ בקבוצות הוואטסאפ בקרב חיילים הודעות על כוונה לחולל פרובוקציות במאה שערים. "כמה חיילים אמרו שהם יגיעו במדים למאה שערים כדי שיתקפו אותם, וכך יוכלו להוציא גימלים. שמענו על זה עוד לפני שזה קרה, ומנענו את הפרובוקציה".

בהשגחת הרבנים

ומהיכן מגיע המימון לכל הפרויקט? מתברר שאין הרבה תורמים. הבודדים שהשקיעו את כספם הם חסיד עשיר מבלגיה ועוד כמה תורמים פרטיים קטנים. בימים אלה מתנהל משא ומתן מול גורמים פרטיים נוספים שמתעניינים בהסברה חרדית. מלבד התרומות, כל חברי הקבוצה פועלים בהתנדבות וההוצאות הן בעיקר לתחזוקת האתר, להדפסת פלאיירים ולהכנת שלטים לפרויקטים מיוחדים. חברי הקבוצה - נשואים פלוס ילדים - חלקם אברכים וחלקם עובדים, ולרובם אין זמן לעסוק בפרויקט במהלך שעות היום, אז הם עובדים בלילה. רוב השיחות בהרכב מלא מתנהלות מחצות הלילה ועד עלות הבוקר.

הפעילים אינם מה שמכונה "דתיי מחמד": הם משמיעים את קולו של המיינסטרים החרדי גם אם הניגון אינו ערב לאוזני השומעים. "אנחנו מביאים את מה שחרדי יאמר גם בתוך השטיבל כשהוא עצבני על הסתה שהוא שמע עכשיו ברדיו", מתאר שלמה. רוב הגברים ב"דוסים" היו עד לא מזמן אברכים במשרה מלאה, וכיום רובם מחלקים את זמנם בין הלימוד לפרויקט.

אינטרנט הוא לא הדבר הכי מקובל בחברה החרדית, בטח שלא פייסבוק. איך זה מסתדר ביחד, אברך ופייסבוק?

דרילמן: "אין קשר בין אברך לפייסבוק. ברור שאנחנו לא ממליצים על כך, וכל ההיתר שלנו הוא ?במילא'. כלומר , אנשים שגם ככה נחשפים לאינטרנט יכולים להצטרף. אנחנו לא מכניסים אנשים שלא היה להם פייסבוק לפני כן".

שלמה : "כשאנחנו מדברים על מיינסטרים חרדי, אין ספק שחרדי שנמצא בפייסבוק חורג מגבולות המיינסטרים החרדי".

חן : "אבל זה כמו שמנסים להבין למה יש חרדים שעזבו את הכולל ונכנסו לשוק העבודה. אין מקשה אחת, כל אחד לפי הצרכים שלו, לפי סדרי העדיפויות שלו ולפי ההחלטה שלו, של משפחתו ושל הרב שלו".

טיילור : "זה יומרני להתייחס לכל החברה החרדית כמקשה אחת. לדוגמה, חבר כנסת מיש עתיד שלא שונא חרדים, האם אפשר להגיד עליו שהוא חבר כנסת מיש עתיד? אפשר, אבל אין חבר כנסת כזה".

ובכל זאת, רובכם הייתם עד לפני כשנה וחצי אברכים במשרה מלאה, ועכשיו כבר לא. האם ההסברה החרדית חשובה יותר מלימוד תורה?

דרילמן: "כל אחד מתנהל לפי מה שהרב שלו אמר לו. יש אצלנו הרבה אברכים שמקדישים יום שלם ללימוד, ועוזרים ל' דוסים' בשעות הפנאי. כל אחד משלב לפי היתר פרטני שהוא קיבל ממורה ההוראה שלו, ולפי ההחלטה שלו ושל משפחתו".

הרבנים מגבים אתכם?

"מההתחלה ישבנו עם רבנים בכירים במגזר החרדי ועם מומחים בתחום, והתייעצנו איתם על דרכי הפעולה שלנו בפרויקט. אסור לנו להזכיר שמות, אבל אחת ההנחיות הראשונות שקיבלנו היא שאנחנו לא הולכים לייצג את דעת גדולי ישראל ולא את דעת התורה. אנחנו אנשים פרטיים, חרדים, שאכפת להם מהמגזר ואומרים את דעתם האישית. אנחנו לא קובעים אם ללכת לצבא או לא, מה נכון ומה לא. לכן אנחנו לא שמים בפרונט רבנים, כי אנחנו לא באים לייצג אותם. יותר מזה, כשישבנו עם הרבנים קיבלנו הנחיות מפורשות שהפרויקט לא צריך לעבוד עם רבנים, אלא צריך להיות יותר חברתי וויראלי".

שולפים מהשרוול

חברי הקבוצה בדקו את השטח והגיעו למסקנה שלציבור בישראל חסר מידע על המגזר החרדי. "קל לפתח מחשבות אפלות נגד מי שלא מכירים", מודה שיפי חריטן (28), פעילה בקבוצה ועיתונאית במקצועה, שהסכימה להיחשף בשמה המלא. "החברה החרדית חיה בעולם משלה, ובבדלנות. דרך התקשורת מגיעות לתודעת הציבור ההפגנות במאה שערים על כבוד השבת, פרשת האמא המרעיבה והיריקות בבית שמש. אין דרך לדעת את האמת עלינו".

במסגרת הפרויקט חריטן כותבת טורים ותופסת את משבצת "האישה החרדית". "כתבתי מאמר על הוועדה שהקים היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, על מה שהוא כינה 'הדרת הנשים החרדיות', כשהוא לא כלל בדיון שלו אפילו אישה חרדית אחת. אני מבינה שנוח לכתוב על הנשים החרדיות שזורקים אותן במושב האחורי של האוטובוס, אבל מה עם הנשים שרוצות לשבת במושב האחורי? אין לנו זכות לבקש את זה? באים ואומרים שהנשים החרדיות לא מבינות כלום, והחברה החילונית הנאורה צריכה לגאול אותן מההדרה".

במאמר שפרסמה ב-nrg יהדות תקפה חריטן את היועמ"ש על הדיבור בשמן של הנשים החרדיות. "מאיפה העוז המתנשא הזה, לזלזל באינטליגנציה של ציבור נשים רחב ומשכיל? אתה טוען שלהדיר נשים זה שוביניזם? בוא נבחן אותך, גבר נאור ושוביניסט, שלוקח מאות אלפי נשים ומחליט במקומן שהן צריכות סיוע סוציאלי. באמת נראה לך שהנשים החרדיות הן אוכלוסייה מפגרת וחשוכה שצריכה אפוטרופוס?"

לדברי שלמה, היחס לאוכלוסייה החרדית נובע גם ממידע לא מדויק שמתפרסם על המגזר. "חסר מידע אמין ברשת, וכל אחד יכול להסית ולסלף נתונים בלי שמישהו יוכל לבקר אותו. לא היו מקורות מידע ולא הייתה נגישות למקורות מידע אמינים", הוא אומר. "'דוסים' נכנס לנישה הזאת, עם מדור שלם של נתונים ועובדות. עכשיו כבר לא קל כל כך לשלוף נתונים מהשרוול בלי שום מקור".

תן דוגמה ל"נתונים לא אמינים".

"למשל, הקמפיין של מפלגת קדימה במערכת הבחירות האחרונה. הקמפיין הציג כעובדה שאברך מקבל 3,400 שקלים ולעומתו חייל מקבל סכום מזערי של 352 שקלים בחודש. הנתון הזה בבסיסו הוא לא נכון. כשפנינו למפלגת קדימה לקבל פירוט של החישוב, הם לא ידעו להסביר לנו מה המקור של המספר הזה".

איך אפשר לעוות נתונים כאלה?

"בחישוב הם בעצם לקחו את כל הסבסודים העקיפים שניתנים לאברכים, ועדיין הוסיפו לזה איזשהו סכום כדי להגיע לסכום הסופי שהוצג בקמפיין. בחישוב העלות של חייל הם לקחו נטו את המשכורת שהוא מקבל. זה נעשה באופן מגמתי. אם היו בוחנים את שני מושאי הבדיקה באותם פרמטרים, היו מגיעים לסכומים שונים לגמרי".

מיו "ר תנועת קדימה ח"כ שאול מופז נמסר: "השוויון בנטל הוא סוגיה מרכזית בחוסן הלאומי ובתכנון החברתי לטווח הארוך במדינת ישראל".

לא חילונית מחמד

לא רק חרדים נמצאים בקבוצת העבודה של "דוסים". רחל גבע (שם עט), חילונית למהדרין, עורכת דין ואקדמאית שעוסקת בחברה החרדית כבר שנים רבות, הצטרפה גם היא למערך ההסברה החרדי. גבע שמעה על הקבוצה, התעניינה ושוחחה עם מנהליה. כעבור כמה שבועות צורפה כחברה מן המניין. מאז היא מסייעת בעניינים משפטיים, ומשמשת לעתים "יועצת לענייני חילונים". אגב , גבע לא חוסכת ביקורת מחברי הקבוצה, ותובעת מהם לגנות גם נושאים שליליים שקיימים בחברה החרדית.

"הקמפיין של קדימה הוא דוגמה לאיך אפשר לדבר נגד חרדים בקלות, ולכמה הרבה זה קורה", סבורה גבע. "הם בעצם באו למשוך מנדטים על גבו של הציבור החרדי. שלחתי להם דוא"ל והצגתי את הנתונים הנכונים. רונית תירוש אמרה שהיא תבדוק את זה, ולא חזרה. אחר כך הם כנראה קיבלו הרבה פניות ותלונות, כך שלאט-לאט הם הנמיכו את הלהבות".

טענה לסילוף נתונים השמיעה הקבוצה גם נגד התנועה לאיכות השלטון. "הם פרסמו תלוש שכר של אברך שכביכול מקבל 7,000 שקלים מהמדינה. מיד לקחנו את הנתונים, פירקנו אותם, הראינו שהנתון מוטה, הפצנו את המידע, ואז רצו ברשת גם הנתונים שלנו והוכחה שהנתונים שלהם מפוברקים", מסביר שלמה. "כל מי שמנסה היום לבדוק את הנתונים ברשת מגיע בקלות לנתונים האמיתיים. כתוצאה מהפעילות שלנו התחיל מרי פעילים בתוך התנועה לאיכות השלטון. הם הודיעו על ניתוק, הם אמרו ?אם זה העיוות שלכם - אני לא רוצה להיות כאן'. חלק מהם מצטרפים לפעילות שלנו. הם הבינו שאם הם מחפשים איכות שלטון, זה יהיה בעזרה ל'דוסים'".

המקרה הזה הרתיח את עו"ד גבע, שפנתה אל התנועה לאיכות השלטון וזכתה לתשובה מפתיעה. "הם ענו לי ברצינות, והסבירו שלמען הדגשת הרעיון הם הקצינו את הדברים. אמרתי להם שזה לא מקובל עליי שתנועה שאמורה לייצג את שלטון החוק מתנהלת כך. בסוף הם הורידו את הטענה מהאתר שלהם".

מהתנועה לאיכות השלטון נמסר בתגובה: "נוכח תגובות מתלהמות, פוגעניות ומסיתות כלפי המגזר החרדי, בחרה התנועה להסיר את הפוסט וקראה לכולם לפעול מתוך רצון לתקן ולא משנאה".

כחילונית , איך את מסבירה את המצב שהגענו אליו, שהחברה החרדית מרגישה שנואה?

"הציבור החילוני לא מכיר את החברה החרדית, וזה באשמת שני הצדדים. החרדים מסתגרים והחילונים לא מוכנים להכיל אותם. אני כחילונית מכירה את כל סוגי החברה הישראלית החילונית, את הערסים ואת האקדמאים. אבל איפה יוצא לך לפגוש חרדים? אז אתה ניזון מהתקשורת, ומה רואים בתקשורת? רואים את החרדים לא עומדים ביום הזיכרון, לא ?נושאים בנטל', מרגישים שהחרדים יושבים על הכתפיים שלהם. חוץ מזה, מפלגת יש עתיד מובילה קו מאוד ספציפי, מאוד ?יאיר-לפידי'. כל הדברים האלה מביאים ליחס שלילי מאוד כלפי החברה החרדית".

גם את חושבת שזה לפעמים גובל בהסתה?

"הסתה היא מילה חזקה בעיניי. אני לא יכולה להגיד שקדימה הסיתה, אבל זה היה לא בסדר, וכשאני רואה דברים כאלה אני מנסה לעזור. לא צריך צריך להתייחס לכל טוקבקיסט זב חוטם, צריך לטפל במי שמכתיב את המדיניות, שמדבר ומתנהג בצורה קיצונית, כמו התנועה לאיכות השלטון וחברי הכנסת שמשתלחים בחרדים".

מה דעתך על פליטת הפה "טפילים" של ח"כ מיקי לוי, או של שר החינוך שי פירון?

"אני חושבת שנפלט להם. מיקי לוי לא תכנן להגיד את זה, אבל זה מה שהוא חושב בלבו, שהחרדים רוכבים על מעמד הביניים. בכל מקרה לא ראוי שסגן שר האוצר ידבר בצורה כזאת, ותנועת 'אומץ' עדיין בודקת את זה. הסיפור הזה לא נגמר".

ביש עתיד בחרו שלא להגיב לדברים.

בשבועות האחרונים אני חברה בקבוצת "דוסים עבודה", ושמתי לב שבהודעות רבות שלך את מבקשת מהם לגנות התנהגות לא הולמת בחברה החרדית, כמו קמפיין החרד"קים ("חרדים קלי דעת") המופנה כלפי חרדים שמתגייסים לצבא. למה זה כל כך חשוב לך? 

"קשה לי שהם לא מגנים, אף שאני מבינה שהמטרה שלהם היא להילחם ב'הסתה נגד החרדים'. אני מעירה להם כשאני חושבת שהם טועים, באתי מלכתחילה בגישה שאני תמיד אומרת את דעתי. לא באתי להיות 'חילונית מחמד', באתי לה- גיד מה אני חושבת. לפעמים זה בעד, ולפעמים זה נגד. תמיד זה נאמר בכבוד, הערכה והבנה".

תג מחיר מגזענים

ואמנם, חברי הקבוצה פועלים כדי להוכיח שלעתים קרובות היד קלה מדי על ההדק בנושא החרדים; אבל קיימים גם מקרים חמורים של אלימות והשתלחות של חרדים כלפי חילונים, או כלפי חרדים שמתגייסים לצבא. איך הם מתייחסים לזה? תגובות חברי הקבוצה מלמדות שהנושא כאוב ושנוי במחלוקת.

אתם מותחים ביקורת רק כלפי חוץ, כשגם בתוך החברה החרדית נעשים דברים חמורים. מה עם ביקורת פנימית, אי אפשר רק לנזוף באחרים כל הזמן. המאבק שלכם הופך לפחות אמין בגלל זה.

דרילמן: "זה אחד הנושאים הכי כאובים ב'דוסים'. יש המון לחץ להגיב, שמופעל עליי ועל כל אחד מחברי הפרויקט. לדוגמה, קמפיין החרד"קים. זה נושא שלכל אחד מאיתנו יש דעה אישית עליו. יש חברים שחושבים שהקמפיין לגיטימי ומשרת אינטרסים של המגזר, ואילו אני - ויש עוד רבים כמוני - מתנגדים לתפיסה הזאת. אבל כולנו פה אחד אומרים שזה גובל בהסתה".

אז למה אתם לא יוצאים נגד זה?

דרילמן: "פה הייתה נקודת משבר, והחלטנו על החוק הראשון והאחרון של 'דוסים', שלא מתעסקים בפוליטיקה פנים-חרדית כדי לא לאבד את הלגיטימיות שלנו מכל הצדדים - החרדי והחילוני. היה דיון קשה מאוד, בדקנו את עצמנו, התייעצנו והוחלט שאנחנו ממשיכים לא להגיב. לא כי לא צריך להגיב, אלא כי זו לא המטרה של 'דוסים'. 'דוסים' נועד למטרה אחת ברורה: לומר שהציבור החרדי הוא לגיטימי. גם לציבור הזה יש בעיות פנימיות, אבל הוא עדיין - לדעתנו - המגזר הכי מתוקן בחברה הישראלית; וגם אם לא, הוא עדיין לגיטימי. אנחנו לא נמחה נגד גזענות כלפי החברה הערבית למרות שהיא מפריעה לנו מאוד, אנחנו לא נמחה נגד דברים שיש בין שמאל לימין, או מדינות בעולם כלפי ישראל - יש הרבה דברים שכואבים לנו ואכפת לנו מהם, אבל אנחנו ממוקדים במטרה אחת. כשנשיג אותה, נעבור למטרה הבאה".

ירום : "מניסיון העבר שלי, ברגע שחרדים מבקרים חרדים, יעלו רק את הביקורת לראש חוצות. את יכולה לכתוב על אלף עוולות שחילונים עושים לחרדים, אבל את זה אף פעם לא יצטטו. אם תכתבי משפט אחד עם ביקורת פנים-חרדית היא תהיה הדבר שיובלט, ואולי אפילו בשם פרויקט 'דוסים', שזה הדבר הכי גרוע שיכול להיות בשבילנו. מניסיון מר, הכי טוב שלא נתעסק עם זה".

שלמה : "יש מספיק מי שדואגים לביקורת הפנים-חרדית. אנחנו יכולים להתמקד במה שאחרים לא מטפלים בו".

חצי הקבוצה בנוגע לעיוות נתונים מופנים גם כלפי אנשי התקשורת. אלה, לטענתם, מתבטאים פעמים רבות בצורה מבזה כלפי חרדים רק כי הם חרדים. כדי לבסס את טענתם הפעילים מזכירים תחקיר ששודר בתוכנית התחקירים של אורלי וגיא בערוץ 10. הכתבה סיפרה את סיפור משפחתו של הכדורגלן אבי כהן ז"ל, שנהרג בתאונת דרכים. לאחר שהוכרז שהוא מת מוות מוחי, התחבטה משפחתו האם לתרום את איבריו. אורלי וגיא שלחו תחקירן, מצויד במצלמה נסתרת, אל פוסק הדור הליטאי הרב חיים קנייבסקי כדי לתעד מה דעתו כרב בכיר במגזר בנושא. בתוכנית נשמעת וילנאי מתארת ש"הרב קיבל אותנו, לאחר תשלום ראשוני", ובמקביל רואים את הרב קנייבסקי דוחף כסף לתוך ארנק.

בין השורות, טענו ב"דוסים", אפשר להבין שאם התחקירן לא היה משלם את הכסף - הרב לא היה מקבל את השניים. כמו כן, הדגש על "תשלום ראשוני" מוכיח שהיה תשלום נוסף שהרב ביקש. הקבוצה נזדעקה: המשפט הקטן הזה הציג את הרב קנייבסקי כאדם מושחת שמחפש כסף, ולא כאדם שמקדיש את חייו לציבור. נוכח הדברים שיגרה ירום בקשה לתגובה משני העיתונאים ודרשה לשמוע הסבר מספק למשפט. "הם ענו לי תשובה שידעתי מראש, שכשאתה מגיע לרב חיים קנייבסקי הדבר האחרון שאתה צריך לעשות הוא לשלם כסף. מה שבאמת קרה שם הוא שהתחקירן ראה את מי שנכנס לפניו לחדרו של הרב נותן צדקה, אז גם הוא נותן צדקה".

שלמה מגלה שתגובתם של השניים לא סיפקה אותו, ולאחריה דרש מענה על שלוש שאלות נוספות. "פנינו ושאלנו מי ביקש את התשלום, האם היה תשלום נוסף ובאיזה סכום מדובר. הם ענו שאיש לא ביקש מהם, כמובן, שלא היה תשלום המשך, ושמדובר בסכום של 50 שקלים".

דרשתם התנצלות?

"כן, פנינו לאחד הגורמים הרשמיים בערוץ 10, והתלוננו על המקרה הזה. קיבלנו מהם תגובה לא מספקת, שלא הייתה כוונה לפגוע. זו הייתה התנצלות עקיפה, ועדיין לא סיימנו איתם".

מ"אורלי וגיא" נמסר בתגובה: "לא אמרנו בשום מקום שהרב גבה תשלום תמורת 'השירות' השנוי במחלוקת, ולכן אנו תמהים נוכח הפרשנות שאתר דוסים מציע. אנו ממליצים לאתר להתמקד בעיקר, שהוא הצלת חיי אדם".

לא רוצים לעשות שלום

חרדים רבים טוענים שהתקשורת מתנכלת לציבור החרדי. אתם מסכימים?

דרילמן: "עיתונאים מקבלים חומר רק מגורמים אינטרסנטיים, אנטי-חרדים, ולהם עצמם אין סיבה לא להאמין לזה. ברגע שיש רק המידע המסוים הזה, וכשמחפשים אייטם ומקבלים אותו, אין סיבה לא לפרסם. אבל עיתונאים רוצים להיות הגונים, וברגע שיש להם למי לפנות, וברגע שהם מקבלים נתונים שונים, הפרסום בעיתון מאוזן והגון יותר, עוד לפני המלחמה על דעת הקהל".

אתם מתחילים להרגיש שינוי?

ירום: "היום פונים אלינו מכל כלי התקשורת כמי שיכולים להגיב על נושאים חרדיים. זה מדבר בעד עצמו. עד עכשיו העיתונאים לא היו מודעים לעניין".

לדבריהם , אחת הבעיות הקשות של החברה החרדית היא ההסברה. דרילמן מספר שאחד התורמים הראשונים לקבוצה ציין בפניו כי הוא מוכן לשלם 20 אלף שקלים לכל דובר חרדי שפשוט ישתוק. "אנחנו עומדים לפתוח קורס תקשורת לפעילים ולאנשים מבחוץ שירצו להצטרף. נלמד שם איך להתראיין ואיך באופן כללי לפעול מול תקשורת. אנחנו מקווים שכך נפתור את בעיית ההסברה האיומה במגזר".

"דוסים" התגבשה, לאחר שחלק מחבריה הכירו במסגרות המנסות לגשר בין חרדים לחילונים. סמי שלמה מספר שבמשך זמן רב התעקש לא להצטרף לקבוצה בגלל היעדר ביקורת פנים-חרדית. "יום אחד משהו עצבן אותי, כתבתי מאמר ושלחתי ליאיר, והוא מיהר להכניס אותי לקבוצה. יאיר אמר לי משפט שמלווה אותי מאז, 'יש מי שמותח ביקורת ויש מי שעושה'. הבנתי שהעשייה הזו חשובה יותר מדברים אחרים".

לוחמנות חברי הקבוצה גובה גם מחיר. חלק מחברי הקבוצה מסבירים שהמטרה של "דוסים" היא לא להתעצבן ביחד, אלא להפסיק להתעצבן בכלל. אחרים הבהירו שהמטרה היא גם לעצבן. "לגבות תג מחיר מהגזענים", כלשונם . מנהלי דף הפייסבוק של "דוסים" מספרים ששיעור גבוה מהמשתמשים שעשו "לייק" הסירו אותו לאחר זמן מה, ושלחו הודעה ביקורתית שמחתה על הקיצוניות של התכנים. "הרבה אנשים מצטרפים כי הם רואים כתבה אחת נחמדה וחושבים שמדובר בעוד מישהו שבא להתייפייף, ולומר 'בואו נעשה שלום בעם'", מסביר דרילמן "אבל אנחנו אומרים את האמת בפנים. כרגע יש לנו בסביבות 4,000 לייקים , אבל הרבה מסירים אותנו. הם מבינים שאנחנו אומרים את האמת הקשה. אנחנו מנסים להיות צודקים, לא נחמדים".

שטיין : "אבל עדיין יש לנו יותר לייקים מאשר לתנועה הרפורמית".

אדם שכבר הסכים לשמוע אתכם, אתם מרחיקים אותו. אתם לא עושים נזק?

"מבחינתנו, בן אדם שהתעצבן - זה ניצחון של 'דוסים'. הוא הבין שיש פה עמדה נחרצת. הוא יכול לשלול אותה, הוא יכול לחלוק עלינו ברמה של הסרת החברות בפייסבוק. העיקר שיבין שזו דעה לגיטימית".

אז אתם מבריחים גולשים וככה מודדים הצלחה?

שלמה: "אין לי עניין בלגיטימציה מצד מי שמוכן לקבל אותי כי אני נחמד. יש לי לגיטימציה כי אני הולך בדרך שאני מאמין בה, וכי הדרך הזו לגיטימית. אם הדרך שלי מעצבנת מישהו, שיערב לו".

ירום : "זו טעות לחשוב שאתה תמיד צריך להיות נחמד ותמיד צריך לעשות שלום. יש דברים שצריכים להיאמר, גם אם הם יעצבנו אנשים. יש דברים שאי אפשר לעבור עליהם בשקט, ואם יש אנשים שיתעצבנו - אין לי שום בעיה עם זה".

חברי הפרויקט מתכננים בימים אלה להפוך את הפעילות לשיטתית יותר, ולהוות מקור תגובה מרכזי וקבוע לאנשי תקשורת בנושאים חרדיים. "המגמה כבר התחילה", טוען שטיין. "עיתונאים שנהגו להשתלח באופן חופשי בחרדים מפחדים לעשות את זה. אנחנו מקווים שהמגמה הזאת תמשיך והתופעות האלה יצטמצמו עד לאפס".

מה תעשו יום אחרי שתיגמר "ההסתה כלפי החרדים"?

ירום : "אנחנו מפרקים את דוסים". 

טיילור: "החזון שלנו הוא לרדת מהאוויר, שלא יצטרכו אותנו". 

הכתבה פורסמה במגזין סופשבוע של מעריב, לכתבה המלאה באתר מעריב