בין "הטפילים" לרצח רבין

האם מישהו מהמגלגלים היום בחדווה את הכינוי "טפילים" רוצה להדליק באיזה מוח מעוות שמסתובב בינינו מחשבות מהסוג האפל ביותר? * מי שמחזיר שטחים מתוך תקווה לשלום לא היה בוגד. מי שלומד תורה כי הוא חושב שעליה העולם עומד הוא לא טפיל.

לסגן שר האוצר, מיקי לוי, היתה השבוע מעידה קשה בראיון טלפוני לרדיו חרדי. בנוח עליו רוח המלחמה נגד ההשתמטות החרדית הוא הגדיר את החרדים כ"טפילים". עשרים שניות לקח לו לתפוס את עצמו ולהתנצל מיידית בשידור. כמה שעות לאחר מכן הוא עלה על דוכן הכנסת והתנצל פעם נוספת. בזירה הציבורית והפוליטית האלימה שלנו התנצלות היא כמעט כמו חרקירי. לוי עשה זאת ובאומץ לב ראוי לציון.

אבל למלים שיוצאות מהפה יש לפעמים אפקט של קליע הנפלט מקנה של רובה. אפשר להצטער על הלחיצה המוטעית על ההדק; אי אפשר להחזיר לקנה את מה שנורה ממנו.

וזה בדיוק מה שקרה בסמוך לטעות האומללה. מאותו רגע התאזרח הביטוי האומלל הזה בשיח הישראלי. עיתונאים רציניים ומוערכים כמו אריאנה מלמד ומתי גולן החלו להפוך ולדוש בו מכל הכיוונים. טפילים, כך הסבירו השניים, איש בסגנונו הוא, הוא מושג ביולוגי שמתאר כל מי שחי על חשבון אחרים ומתפרנס מהם. אם החרדים אכן עושים זאת - הם ראויים לתואר טפילים.

הוויכוח האם החרדים חיים על חשבון אחרים או שיש אחרים שחיים על חשבונם הוא לגיטימי לחלוטין. מהזווית החילונית כל מי שלא ממצה את כושר ההשתכרות שלו אינו ראוי לתמיכה מהמדינה. מהזווית החרדית כל מי שרוצה לשלול תקציבים ממוסדות חרדיים תקניים שכן מלמדים מאה אחוז ליבה (כמו בתי הספר לבנות החרדיות), כפי שמופיע בטיוטת חוק ההסדרים שפורסמה השבוע, הוא מניפולטור שאין מטרתו אלא פגיעה בסקטור החרדי.

אלא ששימוש במלים טעונות ורוויות קונטציות היסטוריות אפלות הוא גלישה מהירה במדרון חלקלק. לפני שבע עשרה שנה נרצח ראש ממשלה בישראל. בניתוח לאחור של האירועים שקדמו לפשע נמצאו ראיות ברורות לכך שהטריגר שהניע את הרוצח היה התואר הנורא "בוגד", שהוצמד ליצחק רבין ז"ל בעצרות שנערכו בכיכרות הערים.

לו נשאלו מארגני העצרות על השימוש בתואר זה לפני הרצח הם היו מן הסתם נאחזים באותו סוג של נימוקים פרשניים ומילוליים מהסוג ששמענו השבוע. הם היו מסבירים כי בוגד בהגדרתו הוא כל מי שנבחר לתפקידו על סמך מצע מוגדר וברור ועשה לבסוף אחרת. בוגד הוא כל מי שהבטיח אמונים לרעיון זה או אחר אך לא קיים את הבטחתו.

מבחינה עובדתית גרידא, לגיטימי היה לומר שהם צודקים. רבין הבטיח דברים רבים – כמו למשל שלא יכיר באש"ף וינהל מו"מ רק עם מדינות ערביות – שלא עמד בהם. לגיטימי היה גם לומר שהם טעו באופן חמור. ראש ממשלה נבחר קודם כל להנהיג את המדינה כפי שהיא זקוקה בכל רגע נתון, ורק אחר כך לבדוק מה הבטיח במצע הבחירות שלו.

מה שהתיר את דמו בעיני אותו בן עוולה היה הערך המוסף הנלווה לתואר בוגד. מכמויות הדם שנשפכו במהלך ההיסטוריה בגלל השימוש בפועל "בגידה" אפשר היה למלא את הכנרת. בוגד, בתרבויות אנושיות רבות, הוא מי שהעונש המתאים לו ביותר הוא סילוקו מן העולם. למי שסטה מהוויכוח הענייני והגדיר את רבין כבוגד יש אפוא אחריות שילוחית חמורה לאירוע הנורא.

האם מישהו מהמגלגלים היום בחדווה את הכינוי "טפילים" רוצה להדליק באיזה מוח מעוות שמסתובב בינינו מחשבות מהסוג האפל ביותר? שהרי לא צריך להחזיק בתואר דוקטור להיסטוריה או בוגר מגמה למדעי הרוח כדי לזכור מי נשא על דל שפתיו לראשונה את הביטוי הזה ומה בדיוק הוא רצה להשיג בכך. כדי לא לגרום לזילות השואה לא אכנס לפירוט יתר. זה עלול גם להסיט את הוויכוח ,שרצוי שיתנהל, לפסים שאין הדעת סובלת. רק זאת נאמר: מי שמחזיר שטחים מתוך תקווה לשלום לא היה בוגד. מי שלומד תורה כי הוא חושב שעליה העולם עומד הוא לא טפיל. מוטב אפוא שננצור את לשונותינו ומקלדותינו כי עדיין, ולמרות הכל, אחים אנחנו.

הכותב הוא פרשן פוליטי ועורך בעיתון החרדי "בקהילה"