סתיו שפיר נלחמת על חופש התפילה - ימות המשיח?

אחחח.. כל כך הרבה זמן ציפינו לזה: מפלגה שלמה מחזירה את העם למסורת ישראל * במקום השני מוצב לא פחות ולא יותר רב, במקום ה-18 דוס, וח"כית אחת מצטטת לנו ניסים ונפלאות מן התלמוד * ויש עוד כמה שממש דואגות לאפשרות של כל אחת מאיתנו להתפלל * עיניה של שיפי חריטן מצטעפות מדמעות: אחחח, מי פילל ומי התפלל

אחחח.. כל כך הרבה זמן ציפינו לזה. הנה מפלגה שלימה ששוב מחזירה את העם למסורת ישראל. במקום השני מוצב לא פחות ולא יותר רב, במקום ה-18 דוס, ח"כית אחת מצטטת לנו ניסים ונפלאות מן התלמוד.

ובמפלגות אחרות יש כמה שממש דואגות לאפשרות של כל אחת מאיתנו להתפלל. עיניי מצטעפות מדמעות. אחחח, מי פילל ומי התפלל.

האמת, זו לא יותר מקריאה ילדותית עם המנגינה המוכרת:

או-אה מי זו באה, פרובוקציה-בהנאה...

מכירים?

במשך עשרים וארבע שנים, מנסות חבורת נשים המכונות "נשות הכותל", את מזלן לחולל פרובוקציה בתפילה בכותל כשהן עטופות בטלית. הדבר נמנע מדי חודש בחודשו על ידי המשטרה.

מה התרחש עתה, שראינו את נשות הכותל מגיעות עד לרחבה? לא צריכים להיות חדי עין על מנת להבחין בפרצופים מוכרים שעמדו שם בחיוכים נלהבים וילדותיים. פרצופים מוכרים זמן קצר, מאלו שזה עתה זכו, אין לי שמץ של מושג כיצד, להצליח להשתחל לתוך הכנסת התשע-עשרה של מדינת ישראל. מלבד הבושה שאני חשה למראה התמונות, עולות בי תחושות של רצון להקיא נוכח ההתנהגות הילדותית והמעצבנת של אותן ח"כיות ובפרט סתיו שפיר המוכרת לנו כמוחללת פרובקציות להנאתה.

אך אם להיות כנה, הפליאה אינה תופסת אצלי מקום. הרי כל כך הרבה דמויות חדשות נכנסו הפעם לכנסת, ומה יעשו על מנת להשאיר חותם? ישנה בת בכיתה שרמת הלימודים שלה לא ממש גבוהה בלשון המעטה. החברות אינן נוטות לייחס לה חשיבות בשל הישגיה הנמוכים. יום אחד, נופל מתיקה של המורה טופס מבחן ומתגלגל היישר לידיה של אותה בת נחלשת. היא נלחמת בינה לבין עצמה, האם להחזיר את המבחן למורה? אך גורלה הבלתי מבטיח - מנצח, והיא הולכת ובודקת אחר התשובות לשאלות שנגלו לעיניה. הבנות מתוסכלות בשעת ההפסקה. המבחן עתיד להיות קשה ואין להן קצה חוט מה הוא יכיל. פתאום נעמדת אותה בת במרכז הכיתה וצועקת, יש לי את השאלות של המבחן, אני יודעת מה התשובות. כל הבנות, כולל מלכת הכיתה, רצות לעברה, עטות עליה, מחבקות ומנשקות אותה ו"אוהבות" אותה ללא גבולות. היא מעניקה להן בחפץ לב את הידע שהגיע אליה והופכת למלכה ליום אחד. המבחן עובר, ואותה בת חוזרת לאותו צל בו היא רגילה לחיות.

ההשוואה לסתיו שפיר אינה מדויקת וזה ממש לא הסיפור, אבל משום מה היא מזכירה לי את אותה בת מסכנה ונחלשת שקיוותה להשיג את אהדת חברותיה. שפיר אינה נוהגת לעטות על עצמה טלית בדרך כלל, אך הפעם היא חרגה מהרגלה והגיעה לכותל עטופה בטלית, ואף נשאה תפילה. וואו, ממש השקעה. וכל זאת מדוע? היא חייבת לזעוק זעקה ולדאוג לכך שכל אדם יוכל להתפלל בדרכו, והמעט שיש ביכולתה לעשות זה לאפשר לכולם ולכולן להתפלל אל הבורא כמיטב הבנתם. אז עכשיו גברת שפיר דואגת לתפילה של כולם? יחד עמה הגיעו שתי ח"כיות נוספות שחייבות ליצור פרובוקציה שתעלה את שמן על המפה.

אמרה ח"כ מיכל רוזין, "זכותן של נשים במדינת ישראל חייבת להיות שווה לזו של גברים. כמדינה דמוקרטית אסור לנו לתת יד לאפליה מכוונת ועל אחת כמה וכמה במקומות שהם סמלי המדינה. ועל כן זכותה של כל אישה להתפלל על פי דרכה ומצפונה צריכה להיות שווה לזו של גברים". שנתחיל עם שוויון זכויות? באמת? אז הרבה לפני התפילה שהיא לגמרי חשובה, לכי תתעסקי עם דברים חשובים באמת שיעניקו שוויון זכויות לנשים, ועל הדרך אל תשכחי, שאם את דורשת שוויון זכויות, אז לא ייתכן שנשים תקבלנה רק את הזכויות, יש הרבה בעיות על הפרק שחלק מהגברים הגרושים ישמחו לפתור, כמו העובדה שמשמורת על קטין עוברת אוטומטית לאם. מדוע? אם יש שוויון, אז עד הסוף. אם אישה לובשת את הטלית בבית, אז לבעלה מגיעות הזכויות על הילד!

כל כך מעצבן לעמוד ולראות חבורת נשים שהנן נבחרות ציבור, משתפות פעולה עם זרם פרובוקטיבי בעם, כזה שלא מבין שיש גבולות אותם לא עוברים. הכותל הנו המקום שאיחד את העם סביב מסורת ערכי מורשת ישראל, ובכללם שמירה על כבוד האישה ואי עירובה עם גברים זרים. אך הנה, מקבלת אותה חבורה גיבוי מכמה נשים שחשות סוף כל סוף מוערכות ונאהבות. הנה הרגע המרגש הזה, בו יכולות סתיו שפיר וחברותיה לצעוק לכל העולם, אני יודעת את התשובות לשאלות במבחן, הנה, אני אגלה לכן. זה רגע התהילה המדומה בחסות הדמוקרטיה, כביכול, אך מובן לכל בר דעת, כי מדובר כאן בפרובוקציה זולה, שכל מהותה היא תככנות וגרימת קרע בעם. התנהגות ילדותית של כמה חברות כנסת, הנראות כמו ילד קטן ומפונק הרודף כותרות, ורק עומד כאשר ידיו על אוזניו והוא צורח.

האם את, סתיו שפיר וחברותייך לפרובוקציה, רוצות לחוש חשובות באמת? לעשות למען הנשים והשוויון? אדרבה, מדוע שלא תתחלנה לעבוד על דברים אמיתיים שישאירו חותם הלאה? אתן באמת מסתפקות בכותרת וחצי שתקבלו מהסיפור הזה? לא חבל? כאישה חרדית אני אומרת לכן, שלפני החרדה העצומה לתפילה, שהיא דבר מאוד גדול, ישנם הרבה מאוד דברים שכדאי וראוי לדאוג להם. למה שלא תתחילו בלדאוג לנשים לקבל שכר זהה לזה שמקבלים הגברים על אותה עבודה? אם חסרות לכן דוגמאות, אשמח לסייע בשמחה ובחינם, אפילו מבלי שיזכירו את שמי באיזושהי כותרת, כל הקרדיט יילך כולו אלייך ואל חברותייך.

סתיו שפיר חושבת שכולם צריכים לקבל יחס שווה ולהתפלל לבורא עולם? מעניין אם התפילה לבורא עולם שווה אחרי שהיא נעשית בצורה כל כך אלימה (ואין מדובר באלימות פיזית). אולי הצלחת להעלות חיוכי ניצחון על אותן שפתיים של חבורת נשות הכותל, אשר קנית אותן עם הכוח שהוענק לך, "בואו איתי, אני אציל אתכן מדי אותם חשוכים שאינם מרשים לכן להתפלל, בואו", אך הצלחת לגרום לריחוק וחוסר יכולת הידברות עם חלק ניכר מהעם. החיוך שלך לא יחפה על העובדה שהתנהגותך מזכירה התנהגות בריונית ונטולת הבנה.

אשאל אתכן שאלה, מקווה שאקבל תשובה כנה: האם המעשה ה'נעלה' שלכן נבע מדאגה כנה ואמיתית לצורך הדחוף של אותן נשים להתעטף בטלית דווקא בכותל? האם לכך התכוונתן? לא יותר פשוט היה להצליח להישאר בבית, לקנות שקית נחשי גומי ושוקולד ולחלק לחבר'ה ולקבל אהבה?