היום אמור להתקיים דיון באחת מועדות הכנסת, אודות מעמד בני הישיבות לאחר האחד באוגוסט. בניגוד למה שהתחולל בשבועות האחרונים כולל הסאגה של מפלגת "קדימה", מעט הדיבורים הנשמעים בתקשורת במסגרת מסע ההסתה שקודם התרכז בגיוס החרדים, עוברים לדיון בשאלה מדוע הדבר הינו בלתי אפשרי. אכן גם באופן הזה נעשים ניסיונות לפגוע בכבוד התורה, באמצעות הצגתם של בני הישיבות כבלתי כשירים לכלום כביכול, תוך המלצות, למצוא עבורם לחילופין שירות אזרחי בזוי. מאחורי מגמה זו מסתתרת הכוונה לזלזל בכבוד הלומדים היקרים, בעיני האספסוף הישראלי עפ"ל.
עם זאת גם כאשר באופן כללי הווליום יורד, בולט לפיד הצעיר, שממשיך בהתגרויותיו במלוא הקיטור, במטרה לשמור על אוטנטיות, כקדימון להופעת מפלגתו העתידית מתי שהוא, כשיוחלט על בחירות. כך במוצש"ק האחרון, הוא הצטרף להפגנת המחאה הכלכלית המתוקשרת, שנערכה בצוותא עם מפגיני ה"שוויון בנטל", בהציגו קבל עם כולל כל הצירופים, מספר זעום של מפגינים, שיש אומרים שחלקם אף באו להפגין בשכר... שלשה ימים קודם לכן, הופיע הפציינט בכינוס לשכת עורכי הדין באילת, שם פרס את עצומותיו, שלמחרת צוטטו בהרחבה בתקשורת וכך בערך אמר:
איש אינו מצפה שהחרדים יתגייסו בהמוניהם לסיירת מטכ"ל. אך מדוע שלא ילכו לסייע לחולים בבתי החולים, בניקיון כעובדים סניטאריים? על כך הוסיף בפאתוס מתוך גלגול עיניים צדקני כשהוא כמעט מתייפח: "אני מאלה שאינם סובלים את העובדה, שרק פעם בשנה, ביום השואה, אכפת לנו מניצולי שואה. למה אם כן, שבני ישיבות לא ילכו לעזור לזקנים אלו לעודד אותם, לדבר עמם? וכו´". לדברים אלו, לא שכח לפיד להקדים, שהוא אינו כמו אביו ואינו שונא חרדים. עד כאן דבריו, עפ"ל.
והנה באופן עקרוני דברים מעין אלו אינם ראויים לתגובה רצינית כלל ועיקר. אם כבר, יש בתוכנם משום הזדמנות לעיסוק משעשע של בין הזמנים. אכן קודם שנפרוט לשם כך את הדברים לגופם, הבה נעמוד על כמה אמיתות:
לעולם לא נסכים להצגת בני הישיבות ככאלה שיש לראות בהם חלילה בגדר שסתום, לכל מיני חורים שצריך או לא צריך למלאותם, בכוח אדם מסוג ג´. לאמתו של דבר בכל מקום ולכל עניין ראוי, פועלים בני הישיבות במיטב היכולת והכישרון המצוי בקרב בני אנוש, לפי כל סטנדרט. אין, לא הייתה ולא תהיה דרך, להפיק מבני אברהם יצחק ויעקב נזר הבריאה, יותר ממה שפועל בהם עמל התורה. בשביל זה אנו קיימים, ולמען התורה וישראל שנקראו "ראשית" נברא העולם סלה.
נהפוך הוא. כאשר מהרהרים אנו על בריחתם של החילונים ממילוי חובותיהם כלפי עם ישראל, ועל הסיכוי שישובו לכור מחצבתם בעה"י, קשה למצוא מקום דווקא לאנשים מסוגו של לפיד, שגם במושגים חילוניים לא יצלחו לשום מלאכה אפקטיבית. שכן, בניגוד לכאלה שבמושגים תכליתיים מייצרים משהו למען הקיום האנושי, במקרה שלו המדובר הוא במעמד ריקני של אנשי תקשורת ובדרנים, טפילים, בטלנים ומבלי עולם, שמימיהם לא ייצרו דבר בעל ערך סגולי שמיש לאנושות. כל פעילותם של הללו עשויה, לטובת כילוי זמנם של הבריות, תוך הפעלת כישרונם באופן מיטבי, על מנת לדלות מצרכניהם כל מידה רעה. העובדה שיש בני אדם המוכנים לרכוש את שירותיהם בממון, אינה מוסיפה דבר למהות הנבובה של עיסוקם. אדרבה. בכך רק נוסף לחובתם גם המימד של בזבוז ממון רב לריק.
בעולם תכליתי של עבודת ד´, ודאי שאין מקום לתופעה כמו תחנת "גלי צה"ל" חרדית, שתעסיק בעל מקצוע כמו יאיר לפיד. לו היה זוכה אדם בעל משלח יד כזה לעמוד על מהותו כיהודי נאמן אל נכון, מן הסתם הוא היה מבין לבד, שמהפך שכזה אינו צריך להוביל אותו להמשיך בתפלותו במסגרת אחד השבועונים הצהובים שבשולי המחנה. אשר על כן, גם אם הוא היה מרגיש שקשה לו לעסוק בתורה, מן הסתם היה עדיף בעיניו לשמש את בני הישיבות עמלי התורה, לכל הפחות כטבח או פועל ניקיון בבתי המדרשות, ובכך לזכות למזער, במעלה שיש לכל סודני מצוי על פניו של פוקר יהודי רח"ל.
מכל מקום אם נחזור לקרקע המציאות שבשמה בא לדבר יאיר לפיד בלשכת עורכי הדין, מתוך שימוש בניצולי שואה על רקע הדרישה ל"שוויון בנטל" הביטחוני, דומה, שלמרות ניסיונות ההתנתקות שלו מהדימוי של אביו, רב המשותף על המפריד ביניהם. שכן כמוהו, גם אביו היה מצהיר שאינו שונא חרדים. עם זאת בעת ובעונה אחת, גם הוא היה עושה בעובדת היותו ניצול שואה, קרדום לחפור בו נגד אחיו, ממש באותו סגנון שעשו רודפי היהודים באירופה. אכן, בשני נושאים אלו גופם, לאמור השימוש בביטחון ובהיותו פליט שואה, נתגלה בזמנו קלונו של לפיד האב ברבים, באופן שאינו משתמע לשני פנים ולמי שאינו זוכר, כך היה המעשה:
זמן מה קודם ההתנתקות מרצועת עזה, אירעו כמה פיגועים מזוויעים נגד חיילים ברצועת עזה, כאשר בשני מקרים, נגמ"ש עמוס חיילים ותחמושת נפגע והתפוצץ על יושביו רח"ל הי"ד. לאחר אחד מהם בו אף אירעה התעללות חייתית של המרצחים השפלים, התפתחו קרבות כבדים לאורך ציר "פילדלפי", כאשר תושבי רפיח שבתוך וסמוך לבתיהם נחפרו מנהרות לחימה פלשתינאיות, נדרשו לפנות את בתיהם ולהרחיק עצמם מהמקום לבל יפגעו. כמובן שהתפתחויות אלו לא ייצרו תמונות אוהדות למדינת ישראל, שנציגיה ברחבי העולם נאלצו להתמודד עם מחזות שקשה להסבירן, על פי הכלל הידוע, שתמונה אחת שווה אלף מילים. כל זאת בלווי דברי פרשנות אנטישמיים מגמתיים, על פי מיטב המוסר האירופי הנוצרי, המפעם בתקשורת המערבית והערבית.
ובימים ההם בעיצומה של הלחימה האכזרית מול מרצחי החמאס והג´יהאד, כאשר אמהות רבות שבניהן לא שרתו ב"גלי צה"ל" חרדו לגורלם, קם שר בממשלת ישראל, טומי לפיד שמו והצהיר, שתמונתה של זקנה מרפיח שצולמה אומללה לצד צרור חפציה, מזכירה לו את סבתו מהשואה. זאת על אף, שהמדובר היה רק בפינוי זמני, שננקט לשם הרחקתה מאזורי הקרבות. כמובן שדברים כאלו מפי מי שאמר אותם, דהיינו שר ישראלי חבר בכיר בממשלה, על הרקורד שלו כניצול שואה — פעלו את שפעלו, גם כדחף נוסף להסתה נגד ישראל וגם במישור המבצעי של אותה לחימה, שבשל כך הסתיימה מוקדם מהצפוי לפי כוונת הצבא, באופן שונה לגמרי ממה שתוכנן קודם לכן בהגדרת המטרות.
רק מסע טמטום תקשורתי מתמשך שגם בו יש לטיפוסים כמו לפיד חלק רב, יכול להסביר, איך שההמון במדינת ישראל מרשה לעצמו לשכוח ולשוב ללכת שבי, אחר טיפוסים כה הזויים בריקנותם כמו אב ובנו אלה, לאחר שראה וחש על בשרו למה הם מסוגלים להגיע ולעולל, גם כאשר מדובר באינטרסים הכי ברורים שלהם, לפי כל קנה מידה מציאותי. היה מותר לצפות, שלכל הפחות בקרב אנשי לשכת עורכי הדין האמורים להיות אינטליגנטים, יהיה מי שייזכר בכך, לנוכח דברי הצדקנות של יאיר לפיד על הביטחון וניצולי השואה. הלוואי שמיעוטם של משתתפי ההפגנה במוצאי שבת האחרון, היה יכול להצביע על מידה של יקיצה כלשהי של "מעמד הביניים", מהשעבוד להדלחת המוחות הזו.
על כל פנים, זהו המקום לחזור ולומר — שמעבר לאמת המוחלטת באשר לקיומו של עם ישראל והעולם כולו הודות לבני הישיבות המסולאים בפז — על פי כל סולם ערכים ראוי, איש, ודאי שלא אחד מסוגו של יאיר לפיד, אינו יכול ללמד את עולם התורה פרק, לא בדאגה לביטחון ובטח שלא בהלכות חסד והטבה עם זקנים כולל ניצולי שואה.
את הדאגה לעם ישראל, הבה במטותא, ישאירו הלפידים למיניהם לאלו שאמונים עליה מדורי דורות. תחת זאת מוטב להם, שיקדיש את עיסוקיהם לטובת מה שבאמת מעניין אותם, היינו רווחתן של הזקנות מרפיח.