הרב זלצמן - המחתרת שהשפיעה למרחקים

מרגלים בתוכנו

אירועי הימים ההם נחקקו היטב בזיכרונו של הרב זלצמן. "את אחד החסידים חקר הממונה הראשי בק-ג-ב. הוא חקר אותו במשך שעות על מטרת ההתוועדות. בעקבות זאת הבנו שיש מרגלים בינינו ושצריך להיזהר".

את זיכרונות הימים ההם מגולל הרב זלצמן בספר 'סמרקנד – המחתרת שהשפיעה למרחקים', שהופיע השבוע. הוא חוזר אל דמויות ההוד, ללימוד התורה במחתרת מתוך איום תמידי של הק-ג-ב, וההצלחה הגדולה - התעוררות התחייה הרוחנית בכל רחבי ברית-המועצות.

כוח מסירות הנפש

הרב זלצמן נולד בשנת תרצ"ט בעיר חרקוב שבאוקראינה. בימי מלחמת העולם השנייה נמלטה המשפחה לסמרקנד, והצטרפה לחסידים שנמלטו אף הם לשם, ונתקבלו במאור-פנים על-ידי הקהילה הבוכרית. למרות הסכנה הקימו החסידים 'חדר' וישיבה, ארגנו מנייני תפילה ונהגו להתוועד מעת לעת. הרב זלצמן זכה להימנות עם תלמידי הישיבה.

"את כוח מסירות הנפש שאבנו משיחותיו החריפות של הרבי הריי"צ", הוא מספר השבוע. "בכל ההתוועדויות נהגנו לקרוא מהשיחות האלה". בהיותו בן שש-עשרה הוכנס לעבודה בארגון המחתרתי חמ"ה, להפצת התורה והחסידות בקרב יהודי רוסיה, ובו הוא עובד עד עצם היום הזה.

"אני בכור-צ'יק"

דרישת-שלום חמה במיוחד זכה לקבל באמצע שנות השמונים: "זה היה בניו-יורק. ניגש אליי אברך וחיבק אותי ארוכות, בוכה מהתרגשות. 'אני בכור-צ'יק', אמר בבכי, 'הייתי התלמיד שלך בישיבה במחתרת'. זה היה הנער בכור – שם מקובל בעדה הבוכרית - שכונה בחיבה 'בכור-צ'יק'.

"בכור סיפר בהתרגשות: כשעליתי לארץ, בשנת תשל"ב, נזדמן לנו להתוועד יחד. אתה אמרת לי: 'שמע, שם, בסמרקנד, הייתה מסירות נפש מסוג אחר, אבל גם כאן יש מסירות נפש, ואולי קשה יותר. עוד מעט אתה הולך לצבא, ושם תעמוד בניסיונות לא קלים. בכל פעם שתרגיש ירידה ברוחניות, זכור את מה שקיבלת בסמרקנד'. והוא סיים: הילק'ה, האמן לי שהדברים שלך נחקקו במוחי. בהיותי בצבא עמדו הדברים האלה תמיד לנגד עיניי. אחרי השירות הקמתי משפחה שומרת תורה ומצוות ויש לי כיום שלושה ילדים".

ומסכם הרב זלצמן: "לכל דור מסירות הנפש שלו. שנזכה תמיד להתקדם הלאה ולא לעמוד במקום אחד".

חיים יהודיים\שיחת השבוע

קליק על אהבתי וקיבלת את כל החדשות והעדכונים מדוסים