כשדפני ליף חובשת כיפה סרוגה

וכשעמיחי מיצהר הופך להיות שמאלני * מתי "חוק הוא חוק", ומתי "הריבון הוא העם" * ומתי הפורום למען שוויון בנטל עומד לגייס את דפני ליף ליחידה מובחרת? *

החוק הישראלי, זה שאינו מתפשר מול אומללים שפינו אותם מבתיהם, זה שאינו מתפשר גם עם אזרחים למופת, קצינים בכירים ביחידות מובחרות, זה שאינו מתגמש מול נערים צעירים שרוצים להביא שינוי אמיתי לחברה ולישראל, ספג השבוע מהלומה עזה:

לא עוד!

אזרחים מהשורה יכתיבו מהיום והלאה למשטרה ולחוק מה מותר ומה אסור. מתי החוק מחייב, ומתי החור מתרחב, אימתי פינוי מפגינים הוא שמירה על הדמוקרטיה, ומתי הוא שבירה של המוראליזציה, מתי ניפוץ חלון ראווה הוא פשע מאורגן ש"על המשטרה לנקוט את כל האמצעים להילחם בו", ומתי הוא מעשה ראוי ש"אסור להפעיל יד קשה נגדו".
וכמובן, מתי אני "מזועזעת מהאלימות הקשה של אזרחים פורעי חוק כלפי שוטרים" ומתי אני "מזועזעת מהאלימות הקשה כלפי אזרחים"...

ולמה כל זה מעניין אותי? הרי אני לא בהכרח סוגד לפעל ההתיישבות השמאלני / ציוני / ימני?

ודרך אגב, גם לי מתחשק דירה ברוטשילד בלי לעבוד, עם לקבל הרבה, ובעיקר: בלי לשרת בצבא.

(תזכירו לי באיזו יחידה שרתה הגב' ליף? ובמעבר צורם: אלו דרגות עיטרו את כתפי מפוני עמונה?)

אז מה בכל זאת מטריד אותי? כמה דברים.

קודם כל, ניצול לרעה של סיסמאות, וזילות השימוש במונח "דמוקרטיה".

שנית, וזה אולי הכי חשוב: הבוקר, בירושלים, אלפי חרדים יתכנסו יחד, באופן מכובד, שקט, דמוקרטי. חשוב להם להדגיש את המחוייבות של העם שלנו, ושל הדור שלנו בעיקר, על ערכים.

לא ערכים מסוג: דירת-חמישה-חדרים-ברוטשילד בלי לשרת בצבא ולא לשלם מיסים, אלא על עתודה רוחנית שתתמיד להשקיע בלימוד ושימור התורה, בזמן שצה"ל מחפש תעסוקה הולמת למחזור הגיוס הענק שלו, ואף מממן תעסוקה מיותרת זו מכספי המיסים של נאנקי המחאה החברתית האומללים.

(כל זאת, למותר לציין, מבלי לזלזל בחשיבותו של כח לאומי שיספק מענה לאילוצי הביטחון)

גם הם אזרחים, גם הם מוחים על עוול אדיר הנכפה באלימות על אזרחים, אולם בישראל, ממש כמו בישראל, יש ועדה לשוויון בנטל.
כי כל האזרחים שווים,

אבל יש אזרחים שווים יותר!